חנה אריאל שמות רעח

שמים וארץ וישראל. אלא שקנין התו' הוא כמשל בן המלך שאינו חסר כלום מבית אביו כנ"ל ומתאווה תאוה לקנות נחלת שדה וכרם לאכול ולשבוע מהם דהיינו שיהי' חיבור נפשו בגופו מקנינו. וכמ"כ תומ"צ דבי"ע הם המשכות פנימי' רצון העליון העצמי הנ"ל בבחי' סוכ"ע וממכ"ע דבי"ע הנז"ל (דהיינו אתה עשית וכו' ואתה מחי' וכו' בכל מדרי' עולם ועולם). וענין המשל דקנינים אלו הוא לומר דאע"ג דאיהו ממכ"ע וסוכ"ע ועבודה צורך גבוה היא כנ"ל אין זה שינוי לגבי הקב"ה בכבודו ובעצמו כלל. כמאמר אתה הוא עד שלא נבה"ע אתה משנברא. רק שהנבראים יש להם אחיזה בו ית' שהוא עקרא ושרשא דלהון כנ"ל. ולכן נמשל לקנין כפי המשל הנז"ל בסוחר גדול שהקנין הבלתי מוצלח גם הוא בכלל מאודו כנ"ל. אף שאם יפסד העסק לגמרי ישכח הסוחר עליו ולא ועלה על לבו כלל לעולם מפני קוטן ערכו לגבי עשרו של הסוחר ויהי' כלא הי' כלל. אעפ"כ בעודנו מצוי קנין הסוחר הוא ולא ישכח עליו כ"א בכונה להסיח דעתו ממנו וכמ"כ לגבי או"כ עצמן דאצילות. הרי עולמות בי"ע נחשבים רק לקנין שמצדם דוקא יש להם קשר וחיבור ואיהו סובב וממלא אותם. אבל מצד מהו"ע המאציל אתה הוא עד שלא נבה"ע אתה הוא משנברא כו' כנ"ל וכמובן ממשל שבביטול עסק המו"מ ישכח הסוחר עליו לגמרי כנ"ל וד"ל. ובזה יובן שהגם שהתומ"צ אפי' דבי"ע מפנימי' רצה"ע דלא אדם הן כמו המצות דאצילות. אעפ"כ אינם רק בחי' קנין להיותם במציאות העולמות הנמצאים מאין ליש וכאין נחשבו ולכן אם מעשה התחתונים עולה כהוגן עד שבכל פנימי' רצונו ית' הוא ממכ"ע וסוכ"ע דבי"ע כנ"ל. אז נח"ר לפניו ממש בפנימיותו ממעשה המצות והתו' להוסיף אורות באצילות ממש כמשל קנין נחלת שדה וכרם כנ"ל. אך אם אינו כן. כבר נת' דאע"ג דאיהו ממכ"ע וסובב וכו' הוא רק בהסתר פנים וכמאן דשרי בתר כתפוי בע"כ. וממילא גם התומ"צ אינם עולים לרצון ולנח"ר לפניו להיות בזה תוס' חיבור אורות בכלים להאיר אור אחדותו ית' בעולמות ע"י כח התומ"צ שהם מרצה"ע כנ"ל מחמת הסתר פנים העליונים מהבריאה דמאין ליש בכללה לגמרי. או מבריאת עוה"ז התחתון לבדו. אף שבעולמות העליונים דבי"ע עוז וחדוה במקומו, ולפי"ז מובן דדוקא מעשה המצות לצאת י"ח או אפי' לדבקה בו וכדומה שכל זה נק' אדעתי' דנפשו כמ"ש בגמ' מעיקרא כי עביד אינש אדעתא דנפשי' עביד (ואח"כ בא לשמה). ופי' אדעתא דנפשי' ר"ל כמו שהנר"נ נבראים מאין ליש ואין מגיע להם אור האלקות כ"א ע"י פרסא המפסקת בין מהו"ע האצילות ובין אור המאיר בבי"ע כנ"ל בזה הוא ענין הקנין הנז"ל. ולפי מקום ומדרי' הנר"נ כך הוא עבודתו אמה העברי' ועבד עברי וכו' כידוע. וכאשר העולם בהסתר פנים העליונים אזי גם התומ"צ אינם עולים לנח"ר כנ"ל אבל מי שלמדו רבו חכמה כנ"ל לדעת כבוד מלכותו ית' במהו"ע או"כ דאצילות ועושה התומ"צ אדעתא דרבי' ולא אדעתא דנפשי' זה נק' לשמה ודאי. ונח"ר לקונו מעבודתו במצות התחתונים כמו ממצות העליונים (ויתר על כן הרבה כמ"ש במק"א). כנ"ל שמצד פנימי' רצה"ע העצמי שורש התומ"צ אין הפרש בין אצילות כקרא ושרשא דעלמין דבי"ע להעלמין דבי"ע עצמן. ועפ"י דרך המשל הנ"ל מסוחר ובן המלך הוא שכאשר יש מו"מ בלתי מוצלחי' ומסיח דעתו ממנו להשתעשע במיני מו"מ אחרים המוצלחים אין זה נק' נח"ר בשלימות לפי שהוא רק בבחי' היסח הדעת דוקא אבל בלא היסח הדעת יעלה גם המו"מ הבלתי מוצלח על זכרונו ויחליש דעתו מצד שקנינו הוא כנ"ל ואין זה נק' אשתלים בנפשי' ע"ד מ"ש בזוהר ויחי יעקב כד הוי חמי ליוסף הוה אשתלים בנפשי' כאלו חמא לרחל וכו' (ובל"א נק' קאנטעט). שהוא ענין התפשטות הארת הנפש בהרחבת הדעת בגוף דוקא היפך מענין היסח הדעת שהוא ענין הסתלקות וכו'. שכל זה אינו אלא כשהשעשוע שלו הוא ג"כ במיני מו"מ רק במוצלחים. שאז הוא צריך היסח הדעת ממו"ח זה. אבל אם השעשוע שלו הוא מענין