חנה אריאל שמות רנט

מידרי' רגלים כאדם שלם ראש וגוף וידים וצפרני רגלים מקבלין דין מן דין (עיין לק"א פ' ב') ולכן ויבא משה ויקרא לזקני העם וידוע ענין קריאה הוא הכנה שעושה במקבל לקבל הדבור. וזהו ענין משרז"ל לכל דבור קדמה קריאה. אומר הכתוב שההכנה עשה משה מפי עצמו ובכחו. וישם לפניהם את כל דברי ה' אשר צוהו. השימה מורה שכפי אשר צוהו ה' למשה ונתן בו הכח אלקי של העלי' וההתחברות הנ"ל אותו הכח ממש שם לפניהם והוא נמשך לעם ע"י זקני העם דוקא כנ"ל בשם הלק"א ובאותה השימה מסר להם גם ענין השמיעה והעשי' דממלכת כהנים הנ"ל ולפי שמסר להם זאת דרך ההדרגה מזקני ישראל וכאו"א מן העם מקבל כפי ערך מדריגתו לכן אומר ויענו כל העם ל' רבים יחדיו מורה על חבור כולם בפרצוף א'. ועל השמיעה לא ענו כמשנ"ת. ועל ממלכת כהנים אמרו כל אשר דבר ה' נעשה כדלעיל בפנים. ושימה הזאת דוישם הנ"ל היא מסירת כח בחי' הדכורא דאלקות אלי האמור. ושוב אח"כ הי' מ"ש בפ' משפטים ויספר לעם וידוע דסיפור הוא בחי' נוקבא וגם לא בכחו של משה עצמו רק דרך מסירה כמו השימה הנ"ל בבחי' כח הדכורא כך הוא הסיפור בכח הנוקבא שמסר לכל העם כאחד כי אין בזה בחי' ההדרגות (כידוע דזרע דנוקבא אין בו פרצוף וזרע הדכורא הוא המברר מה שמתחבר מזרע הנוק' אל זרע הדכורא הבא בבחי' פרצוף דוקא וכמ"ש במק"א שע"י כלי המחזות יוכלו לראות בטפת הדכר פ' שלם ועיקר הולד הוא מזרע הנוק' רק שמתהווה לפרצוף ע"י זרע הדכורא. מהמשל יובן ענין השימה והסיפור הנ"ל) ויובן ג"כ שהסיפור פעל ענין טבע היהדות (אידעשע נאטור) וידוע בכ"ד שזה בא מנקודת פ' המל' נוק' קדישא העיקרית והוא ענין חביבות המצות על כל ישראל אפי' בנשים והדיוטים וגם הוא זה ענין קבלת עומ"ש מבלי שום דעת והשגה [רק] טבעי (נאטור הנ"ל) וז"ש את כל דברי ה' ואת המשפטים וק"ל. וכאן לא אמר כאשר צוהו למשה עצמו והיינו כידוע דמשה נק' בעלא דמטרוניתא. ויען כל העם ל' יחיד כי כל העם כולו נתפעלו בשוה מנקודת העצמיית שממנה טבע היהדות. עה"ה

] והנה ענין ממלכת כהנים שקבלו ואמרו נעשה כאמור עיקר הכח שיוכלו להיות כהנים ולהמשיך או"פ מלך חיים בעולם הוא רק מן המלך המולך בממלכה זו שמאיר בהם כענין בחי' ממכ"ע הידוע היינו שנותן כח וחיות לכאו"א כפי מה שאפשר לו לקבל ולא יתבטל נמצא שאין בכח היותם כהנים רק לפי מדרי' ערך ישות כאו"א ורצה הקב"ה לזכות את ישראל להיות בכח כהונתם להמשיך בעולם מה שלמעלה מערכי חילוקי מדריגתם והיא התורה שתורה אחת תהי' לכולם לכן כפה עליהם ההר כגיגית פי' שהמשיך עליהם בחי' אור. מקיף לכולם בשוה והמקיף הזה יאיר עליהם שגם בבחי' הפנימי שלהם יוכלו להמשיך כח התורה. וזהו ענין החלו לעשות בכח האו"פ שבהם גם את אור המקיף בעולם ע"י המ"ת בקרבם כענין עם תורתי בלבם. נמצא שכח קיום התורה לא הי' ביכולתם מצד האו"פ שבקרבם כ"א מצד המקיף המכריחם. ע"כ אמרו מודעא רבה לאורייתא. כי מרצון ושו"מ שלהם לא קבלו עליהם התורה רק להיות ממלכת כהנים כאו"א לפי השגתו. וע"ז אמר הדור קבלוה בימי אחשורוש וזהו וקבל היהודים את אשר החלו ויהי' המכוון בזה שקבלו האו"מ בבחי' פנימיות רצון ושו"מ שלהן לעצמן והיינו שהמקיף נעשה פנימי ואז יש בכחם שבקרבם לעשות את דברי התורה בלא סיוע המקיף ממילא שוב אין שם מודעא והתנצלות לומר אחרי שהכל תלוי במקיף המכריחם דוקא אם הי' המקיף מכריחם היו גם אח"כ מקיימים את כהת"כ ובכח עצמן בלי הכרח המקיף אין ביכולתם להושיע א"ע אבל כשהמקיף עצמו בא להיות פנימי עד שהרצון ושו"מ הסכים לקבל על עצמן קיום התורה. שוב אין שום טענה. ואמנם להבין איכה נהייתה כזאת שבימי הגלות ישראל ושפלותם יזכו במה שלא זכו בימי הגדלות שנשא אותם על