חנה אריאל שמות רנב

בנין קבוע למקדש שהוא ענין פ' העצמי הנ"ל שלעשותו אין צורך כנ"ל כי כבר ישנו רק לעשות לו בית שכל הבא אל הבית יתעורר המקדש בקרבו כנ"ל. וכל זה הוא בענין פ' העיקרי. אבל פ' הארה צריך לעשות דוקא. וביאור והסבר ענין פ' ההארה ומה ענינו וגם למה הוצרך הכתוב לכך במדבר יש להתבונן בו ע"פ משל. א' הי' במקום פלוני אלמוני אדם נבדל בערך מאנשי כל מדינה ומדינה והי' לו כל טוב הנמצא. בכל המדינות כולם. וענין המצא לו כל זה הי' עד"מ כל מה שהי' עולה ברצונו שיהי' הדבר אומר למשרתיו הנצבים עליו והמה מדקדקים ומכוונים באותי' דברים היוצאים מפיו והכל נעשה בדרך סגולה כמו ענין הפעולה בשמות וכדאמרינן רבא ברא גברא וכה"ג, לאדם הזה היו לו קרובים בני משפחתו ויש להם ג"כ ענין הבדלת הערך מאנשי כל המדינות. רק שע"י סיבות מסיבות שונות באו ונתישבו ונשתקעו במדינה א' ונעשו כבני המדינה ממש ונשתכח מהם לגמרי מעלת הבדלת הערך שלהם. ועלה על דעת האדם הנ"ל לזכור את קרוביו הללו ולהחזיר להם אבידתם ר"ל מעלת הערך הנבדל שלהם גם בהיותם תוך אנשי המדינה בכל משטרם ומנהגיהם. מה עשה בא ממקום כבודו וגדלו אל המדינה. ובראות אנשי המדינה אותו ראו והבינו כי אין כמוהו בעולם ומינוהו עליהם למלך. בתוך המדינה הי' איש א' חכם גדול יחיד במדינה. החכם ההוא בראותו פני המלך הכיר בו הפלגתו והבדלת ערכו והבין שמלכותו על מדינה זו אינה לפי ערכו כלל ובהכרח יש איזה מכוון עמוק:

במה שנתרצה למלוך עלי'. והמלך ידע את כל לבו ודעתו של החכם הנ"ל קרבו אליו וגילה לו סודו איך שכונת רצונו והסכמתו למלוך במדינה זו הוא לרומם קרן קרוביו ולהחזיר להם אבידתם הנ"ל כנ"ל. ונצטוה החכם מאת המלך להודיע כל זאת לקרוביו ובני משפחתו שבמדינה. ויעש החכם כן והודיע ידיעה ברורה זכה ונקיה לכל קרובי המלך איך שהם בני משפחתו ועצמו ובשרו הם. ובהודע להם כזאת אף שערך רוממות הבדלת ערך של המלך לא ידעו ולא הבינו כמו שהחכם הנ"ל יודע ומבין. אך עכ"פ נתאמת להם הענין שהוא עצמו ובשרו של המלך של כל המדינה. אין ספק שנתרוממו ונתעלו כולם בנפשותם בהתקשרות עצום מאד אל המלך ועבודתו ולעשות רצונו ביותר ויותר עד אין חקר מכל בני המדינה. והמלך בכבודו נגלה להם בעליל ואמר להם אך עצמי ובשרי אתם. ובדברו עמם הכירו גם הם הבדלת ערכו של המלך גדול ונורא מאוד ומי יכילנו ובפרט בהיותם שקועים ומוטבעים בטבע בני המדינה באופן שגם כי נגלה להם המלך באור פניו והודיעם קרבתו לא נשאו ראש לדבר אתו אפי' כא' מבני המדינה כי בני המדינה אין יודעים כלום רק שהוא המלך ומחוייבים לקיים רצונו ולעשות כל אשר יצוה להם וזולת זה אין להם שום שייכות עסק עמו להפלגת רוממותו במלכותו כדרך המלכים. אך הקרובים הנ"ל שיודעים עכשיו ערך קרבתם אל המלך בהפלגת ערך המלך הנעלם מכל זולתם תכסם בושה גדולה מפני שקיעתם והטבעתם בטבע בני המדינה הרחוקה מאוד ממעלת המלך הידועה להם. וע"כ לא יכלו לדבר אתו אפילו כאחד מבני המדינה. מה עשה המלך לקח את החכם והביאו אל מקומו האמיתי הפלוני אלמוני והראה אותו כל ענין מנהגו ומעמד משרתיו ופעולתם ככל הנ"ל. וצוה את החכם שילמד את בני משפחתו שבמדינה לדעת ענין רוממות המלך הנבדלת ככל אשר ראה החכם והשיג בעת היותו במקום פלוני אלמוני. והחכם עלתה בידו וילמדם היטב לדעת הענין וסדר והנהגת המלך בכבודו במקומו לעצמו כנ"ל. ובודאי בעת אשר עסוקים בלימוד ידיעת כבוד המלך העומד במקומו משתקעים בהבדלת הערך מבני המדינה ושוכחים לגמרי את עניני המדינה ומשטריה. אז הם יכולים ליקרב ולדבר עם המלך בכבודו פב"פ. והנה גם לימוד זה וידיעה זאת מצד עצמה איננה מגעת לכבודו של המלך במהו"ע שהרי הוא נבדל גם ממשרתיו בהבדלה עצומה. אך לזאת עמדה להם מה שהם בני משפחתו של המלך