חנה אריאל שמות רנא

שהוא אינו בכלל גוים שהן הז' מדות רעות אלא שהן נמוגו ונבהלו מיצ"מ וקי"ס. והוא ראשיתן ליתן להם כח להתקומם בכחותיהם דמדות הרעות וכמ"ש במדרש משל ליורה רותחת שקפץ א' לתוכה אעפ"י שהוא נכוה אך ציננה בפני אחרים וככה בכח קלי' זו דעמלק להפריד את העם מקדושה עליונה צינן הבהלה וההתמוגגות של המדות דז' עממין אך סוף כל סוף יעביר את רוה"ט לגמרי וגם אז נכבשה ארץ ז' עממין בפני ה' וישראל עמו. ויהי' בחי' התהפכות המדות (נאטור) להיות מוטבעים בכל כחותיהם לקדושה עליונה וזהו עליות הניצוצות שהי' בתוך הז' עממין ונתבררו לקדושה. אך עמלק כנ"ל אין בו עצם ענין המדות רעות אלא רק הפירוד מאלקות וזה הדבר שאין לו שום עלי' כלל וזהו אחריתו עדי אובד. ולכן נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך פי' כי השופטים שהיו בישראל אין ענינם אלא להודיע את חוקי האלקים ואת תורותיו וממילא כאשר נכבשה הארץ לפני ה' ונתתקנו בחי' המדות דישראל כנ"ל לטוב היו שומעים לקול השופטים במה שמודיעים חוקי אלקים ומקיימים אותם מדעתם וטבע המדות דקדושה. אך נצטוו שבארץ ישראל ימנו עליהם מלך בבחי' קבלת המל'. עד"מ בעבד יליד בית שאביו ואמו היו עבדים לבעה"ב וגם הוא משנולד אינו יודע משום סברא אחרת כלל רק לעשות כל מה שיצוה בעה"ב וכן הוא ענין למנות עליהם מדעתם ורצונם והסכמתם בחי' מלך בביטול לפניו שכלם וחפצם ורצונם רק השעבוד וההתחייבות בעצמם לשמוע דבר המלך ודתו. וזהו אינו כענין השופטים הנ"ל אלא רק לבחי' מלך דוקא ולמחות זרעו של עמלק. פי' מה שזרע עמלק בבנ"י בעת הלחמו עמם. כי הנה אחר מש"ה ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו כתי' ויסע משה את בנ"י מי"ס וידוע מארז"ל שבע"כ הסיען שלא רצו ליפרד מנועם ה' עליהם שראו בי"ס. באופן שאין ערוך לכל תענוגי עוה"ז נגד העונג שקבלו באמונת ה' ובמשה עבדו (בחי' הדעת וההרגשה). וכ"ש שהפירוד לבד בלא תקיעת האדם א"ע לתאוות רעות לא הי' לו מקום אצלם כלל. זה הי' זרע עמלק לעשות בקרבם הנאה ונח"ר בפירוד לבד כענין עם מלק כנ"ל (והוא ראשית גוים כנ"ל). וזהו זכור את אשר לך עמלק לך דוקא כמו המקבל שמתפעל מהשפעת המשפיע שעשאו כלי. והיינו זרע עמלק אשר קרך בדרך מל' קרי וטומאה מטומאת שפע הקליפה וקבלת הנאה מהפירוד מה' לבד. ויזנב בך כל הנחשלים אחריך דודאי לאבירי בנ"י אשר כח בהם להתענג על ה' בטוב טו"ד לא פעל כלום אבל לאנשים חלושים בקטנות הדעת עשה ודאי שנמשכו אחר הנאת הפירוד והוא ראשית גוים לכל המדות רעות דז' עממין. ואמר זכור בקמץ הזיין ולא בשב"א שהוא לשון צווי ובקמץ הוא לשון מקור בדרכי חכמת הדקדוק ועניני מציאת הזכירה. והענין הוא אשר קדשנו במצותיו ונת"ל וכ"ד דהיינו שנטע בקרבנו כח עשיית המצות ומי שאינו בן ברית אין בו כח של המצוה כידוע וכנ"ל אף כאן ניתנה מצוה זו לישראל זכור את אשר עשה לך עמלק שיוכלו לזכור על זה והנמשך מזכירה זו הוא והי' בהניח וגו' תמחה את זכר עמלק לא תשכח פי' לענין מצות זכור זה היינו שניתנה מצוה זו לישראל להיות בכחם בחי' לבו דואג בקרבם כמ"ש במק"א שאין לבו שלם בנח"ר משום דבר רק מ"ש במק"א בפי' מ"ש אין מוסרין סתרי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו היינו אפי' מתו"ע. וכאן הכונה רק שאין משתלם דעתו בהנאת עוה"ז כ"א ביראת ה' וכו'. וזהו לא תשכח שמחמת כח זה ומדה זו לא תשכח את ה' אלקיך וכמ"ש השמר לך פן תשכח וגו' ורק לענין זה דלא תשכח ניתנה מצוה זו וכחה לישראל והיינו רק למחות צורת זרע עמלק הנ"ל אבל להאבידו לגמרי שלא יוכל להתעורר כלל הנאת הפירוד וקבלת תענוג מהקליפה הנ"ל ע"ז אמר כי מחה אמחה הוא ית' דוקא יעביר את רוה"ט לגמרי בב"א. ועוד אמרו מצוה הג' היא לבנות את בהב"ח שהוא בהמ"ק שבירושלים. כ"ז אחרי שתמחה צורת זרע עמלק אז יכול להיות