חנה אריאל שמות רנג

המלך שכאשר מדברים אתו פב"פ מכירים את כבוד המלך עצמו. וביותר מועיל להם לימוד של החכם הנז' שמלמד אותם לדעת כענין ידיעתו ממש וכנ"ל שידיעת עצמו של החכם מגעת עד מהו"ע של המלך בכבודו (ולא עד בכלל וזהו דוגמא למ"ש בפ' תרומה ענין ויכסהו הענן להר ומשם בא דבר אל בנ"י ויקחו לי תרומה וכו' ושכנתי בתוכם

) ומן המשל הזה יתבונן המשכיל למעלה דקודם כניסתם לארץ שכובשים את המדות דז' עממין תחתיהם (שזהו ביטול טבע אנשי המדינה מהם לגמרי במשל ולא לפי שעה כנ"ל בעת הלימוד וידיעה). שאז הם יכולים לדבר פב"פ עם המלך אפי' שלא בשכחת עצמם כי כבר אין זכרון עצמם בעיניהם כ"א כפי מה שהם בני משפחתו של המלך (ובזה הוא המשל אל בחי' פ' העצמי בבהמ"ק שבא"י). לא היו יכולים להיות פב"פ. אף שכבר נגלה עליהם ממה"מ ביצי"מ ובמ"ת אך כיון שעדיין לא בטלו קליפת הז' עממין מעליהם תפול עליהם אימה ובושה עד מאד ויחרד כל העם אין זה בחי' פב"פ. ובכדי לרומם קרנם ומעלתם לקבל אור פני ממה"מ הקב"ה שנגלה עליהם ביצי"מ ובמ"ת כנ"ל שבכחם זה יכבשו ז' עממין אמר ה' למשה עלה אלי ההרה כדמיון שבמשל שהוליכו למקום פלוני אלמוני שלו ומשם יראה וילמד את בנ"י שיכירו בהתגלות שכינתו של הקב"ה בתוכם כמי שהוא שוכן במקום כבודו בעולם היחוד. וזה נק' פ' הארה בהתגלות שזהו בא מפאת הפעולה שעושים משה ואהרן וע' מזקני ישראל ב"ד של משה כנ"ל פ' תרומה. ואין זה מצד עצמות רוממות המעלה של ישראל שידיעת והכרת הארה הזאת מצד עצמה אינה נקראת אלא בתי בראי שהוא ענין המלך המרומם לבדו ובזה אין עצבות לפני המקום שאין מציאות עולמות הפירוד והישות עולה בשם מציאות כלל. אך בבתי גוואי שהוא ענין מעלת בנ"י אברין דשכינתא מצד עצמם ומהותם שמכירים את בוראם כהכרת הבן את אביו וע"ז אמרו מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו שאינו בא בגילוי. כנ"ל שגם חכם גדול מאוד לא תהי' לו אותה הכרה שישנה לבן כנ"ל. במסתרים הזה תבכה נפשי מפני גוה גאוותן של ישראל שהן עם קרובו גם בהיותם עם ממש בבחי' הישות דוקא דאין מלך בלא עם שנטלה מהן בחי' גילוי שכינה שהי' בבהמ"ק שבא"י ונתנה לאוה"ע ע"י ודרך בתי בראי שמשם יוכל לבוא השפע גם לאוה"ע לפי שאין מציאות העולמות עולה בשם מציאות כלל כנ"ל. עוד אמרו מפני גאוותה של מלכות שמים שזהו מה שמייחד מלכותו על ישראל עמו. וגאוותה הוא כשמתקוממת מלכות זו דהיינו פ' העיקרי גם בבתי בראי לעשות נסים ונפלאות נגלים שזהו ע"י בחי' גאות לבש הנז"ל פ' תרומה שגם בזה שייך לומר מ"ש בגאוותן של ישראל והמ"י. אלא שלא רצה ר' שמואל בר נחמני להוציא מפיו לשון זה. והמשכיל יבין דגאוותה של מלכות שמים עדשנ"ת פ' תרומה ענין ג' תרומות. שגם בפ' הארה הנ"ל נגלה לבנ"י מהו"ע ית' הבא בפרצוף העצמי וזש"ה ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך דמשה עלה בענן (דויכסהו הענן להר הנ"ל) ונתכסה בענן ונתקדש בענן עד שזכה לתמונת ה' יביט וכמש"ל שם. וע"ז אומר ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן פי' שאותה ראי' זכה וצלולה שמגעת עד בחי' פ' העצמי. שזהו בחי' משה עצמו שהוא הדעת דישראל כנ"ל שאני מראה באותה הראי' ומדרי' אשכון בתוכם גם אם הם לא יראוה כ"א ע"י הענן דויכסהו למשה כנ"ל אבל אני אשכון בם באותו התבנית שאני מראה אותך (ועוד יש לפרש ע"פ הנ"ל שע"י ויכסהו הענן למשה בא בקרב ישראל בחי' פ' העצמי ע"ז אומר אני מראה אותך כלומר בחינתך אל בנ"י). את תבנית המשכן הוא פ' ההארה המורגש ומושג להם כנ"ל בפי' תבנית ור"ל שאני מראה את בחי' העצמות שלך בתבנית המשכן דהיינו הרגשה והשגה אלקות שלהם אך להיות ישראל אינם מקבלים אלא דרך הענן דויכסהו למשה ולא להדיא ולכן הוצרך ליתן שיעור ומדה בפרטיות למדרי' ההרגשה,