חנה אריאל שמות רנ

והמשכיל יבין שהצלם והתמונה הם בחי' דכורא והדמות והתבנית הן בחי' נוק'. והן הן דמיון ומשל לב' בחי' פ' הנוק' שאנו בביאורם. והנמשל יובן למשכיל שע"י האבות שתקנו חטא אדה"ר זכו לבניהם אחריהם כענין מ"ש באדה"ר ויפח באפיו נשמת חיים ויהא האדם לנפש חיה. דמאן דנפח מתוכו נפח. ועי"ז הנשמה גם אחר שהיתה לנפש חיה מכרת היא את בוראה כבן המכיר את אביו בכח הטבע שממנו לוקח כמש"ל פ' תרומה. והכרה הטבעיי' הזאת של הבן לא תמצא אפי' בחכם ופיליסוף מופלג שמבין תמצית כל דבר על בוריו אם אין הוא בן האדם לא יגיע להכרה שמכיר הבן אעפ"י שאינו חכם כלל. וככה יובן שהכרת הנשמה את בוראה איננה השגת חכ' ובינה ושכל כלל אלא הוא רק מה שנמצא בה מכח הנפיחה דויפח באפיו כו' שעי"ז יש לה הרגשה והכרה באלקות. וה"ז ממש כענין הדמות הנ"ל שהוא בא מן מה שנקבע באדם מראיות האילן ממש. והנה נת' בפהק"ו שענין נגלה עליו אדה"כ דאאע"ה הוא בחי' המוחין עליונים בז"א. ונת' שם דענין המוחין הוא בחי' העצמות של האדם שהקטן שבלא מוחין אין לו כ"א התפשטות רצונותיו ומדותיו לכל אשר תשאלנו נפשו אם טוב ואם רע. אך כשבאין לו בחי' המוחיך ישים אל לבו דעת מה הוא עיקר מציאותו ותכליתו בבחי' עצם מציאותו שבודאי איננו רק בשביל מילוי חפצו המתפשטים ויורדים ע"פ מדות הנערות וקטנות. וכמ"כ יובן למשכיל למעלה שהמוחין הם בחי' המשכות והתגלות בפ' ז"א מה דע"ק וז"א כ"ח וכמש"ש ובמק"א באריכות. והמוחין הן כחב"ד שבראש. והאבות שנגלה להן בחי' המוחין שדוגמת זה באה להם הכרה ג"כ בבחי' המוחין שלהם ולא בבחי' המדות (כי גם למעלה לא עלה כח המוחין במקום המדות דששת ימים עשה את השמים ואת שהארץ בהעלם אחר העלם דק"ך צירופי אלקי' וכו' כמ"ש במק"א, ושם מבואר דהכל הא בהא תליא שכשיש מקבל למטה לבחי' מוחין מתגלים הם למעלה וע"ש באריכות). רק שנעשו בחי' מרכבה ממש והיינו ביטול המדות שלא יהי' להם שום כח והתעוררות כ"א. מה שיחייב אותן הוראת המוחין. אך נא' ע"ז וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וגו' ז' עממין שהן. ז' מדות הטבעיי' בנפש ובעולם לתת לזרעו דוקא שהם אינם מדרי' מרכבה ואעפ"כ יאיר בהם בחי' המוחין. שהן מוחים ומעכבים התפשטות הטבעיית של המדות מצד עצמן אלא יתהפכו המדות לחייב גם הן מעצמן כענין המוחין. ובבחי' הפנימי' ועצמיות נתקיים זה בישראל במתן התו' ומצות שנמצא בהם כח המצווה כידוע בכ"ד ענין עד שלא באת לידי מדה זו אכלת חלב וכו' והיינו כח אברין דמלכא למעלה כבי' שבא בבנ"י עפ"י הדבור אנכי הוי' אלקיך דמ"ת (והמשכיל יבין מזה דוגמת משנז"ל ענין צלם ותמונה). אך ענין זה של סגולת המצות הוא בלתי מורגש באדם ונת"ל פ' תרומה שע"ז הי' ענין ויכסהו הענן למשה שהוא הדעת דכל ישראל. אך הוא הי' הכל בבחי' הפנימי' ועצמות ובכדי שיבוא ממנו כח ועוז לישראל שתתפשט הכרת הנשמה את בוראה גם בהרגשת המדות (נאטור) שלהם הי' צ"ל ע"י ויכסהו הענן למשה. והנה נת"ל בפהק"ו כ"פ שמצרים הוא בחי' מיצר הגרון שמעכב מלירד בחי' המוחין שבראש להתפשט בכל הגוף בפנימי' וגם בחיצוני' ולכן בצאת ישראל ממצרים וגם היתה קי"ס שבין מצרים לא"י אז נמוגו כל יושבי כנען וכו' כי כבר אין שם מונע מלהתפשט המוחין בכל הגוף כענין לתת את ארץ הכנעני הנ"ל. אך שם במקום העורף נמצא קליפת עמלק פי' עם מלק. שהמליקה היא בעורף להפריש את כחות מדות הגוף מן המוחין. ולכן מלאו לבו להלחם בישראל אחר ששאר האומות נבהלו ונמוגו. כי הוא בחי' קליפה דפר"ע מ"ש לגמרי. וגם כי מודה במציאות הבורא ובגודל יכולתו. אך מה לזה לבני העולם כי אם ללכת אחרי שרירות לבם ומי אדון להם. וזהו מלחמה לה' בעמלק כמשל שנלחמים על המדינה שהמלך אומר שהיא מדינה שלו והנלחמים אומרים שאינה שייכה כלל למלך. וזהו ראשית גוים עמלק