חנה אריאל שמות רמט

שמה לבנ"י ונקדש בכבודי כבודי ממש. והנה נת"ל שעשיית ענין המשכן הי' ע"י משה ואהרן וב"ד שבעים מזקני ישראל עיני העדה. ולכן אומר וכן תעשו שהוא מיותר וגם מהו לשון וכן בוי"ו דרשו רז"ל דר"ל וכן תעשו לדורות כלומר תתקני מקום להשראת המקדש שלהם שהוא בחי' פ' העצמי ע"י שלש תרומות כנ"ל כמו בעשיית המשכן. והיינו אלך בבחי' הכתר מל'. וכה"ג בבחי' החו"ב כנ"ל. וסנהדרין שהן עיני העדה בבחי' זו"נ כנ"ל וזהו וכן תעשו לדורות. והיינו דוקא להוסיף על העיר ועל העזרות במקום דהיינו שיהי' גם אותו בית למקדש של ישראל. אבל המקדש עצמו א"צ לעשותו כמו במשכן דכתי' ואת המשכן תעשה וכמ"ש במק"א

פרשה תצוה

ואתה תצוה. י"ל הלא גם עד כה אך במשה דבר ה' מהו אומר כאן ואתה. גם למה אומר תצוה דהול"ל צו את בנ"י. גם למה ויקחו אליך דמשמע למשה והלא אין זה אלא קודש לה'. וכן ואתה הקרב אליך את אהרן וגו'. ואתה תדבר אל כל חכמי לב. י"ל מה צורך להזכרה זו דואתה. והם יקחו את הזהב וגו'. וזה אינו מובן דמה נשתנו בגדי אהרן מכל עניני המשכן שאומר שהחכמי לב יקחו את הזהב. בפ' זכור י"ל מ"ש תמחה את זכר עמלק דמשמע שיש כח ביד בנ"י למחות את זכר עמלק ולהלן הוא אומר כי מחה אמחה את זכר עמלק וגם שם הוא אומר מלחמה לה' בעמלק. וכאן הוא אומר זכור את אשר עשה לך וכתי' ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד י"ל למה הוא כן ומה ענין דראשית גוים. בגמ' ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לא"י למנות עליהם מלך ולמחות זרעו של עמלק וכו' וידוע הקושיא ממ"ש בשמואל לא אותך מאסו עוד בגמ' אין עצבות לפני המקום והא כתי' ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי וגו' ומשני הא בבתי גוואי הא בבתי בראי וחדר א' יש להקב"ה ומסתרים שמו דכתי' במסתרים תבכה נפשי. מפני גוה מפני גאוותן של ישראל שנטלה מהן ונתנה לאוה"ע. בפ' הקודמת י"ל אחרי שאמר הכתוב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ועיני מרע"ה ראו את כל דבר ודבר בתבניתו ממש א"כ למה הוצרך כל ענין וענין בסימניו ומצריו. ואת המשכן תעשה עשר יריעות וכו' ועשית קרשים למשכן עשר אמות ועשית את חצר המשכן וגו' וחמש עשרה אמה קלעים לכתף. והלא את הכל ראתה עיניו ומה צריך לפרש עוד. וכל הנ"ל יובן עם תוס' ביאור בענין פ' העיקרי ופ' הארה הנז"ל פ' תרומה. לגדרי וגבולי כל נמצא בעולם יש ד' שמות בלה"ק צלם תמונה דמות תבנית. אילן במצבו וענפיו ועליו נק' צלם. ההתפשטות מצלם זה כמו האילן העומד סמוך לנהר שנראה במים מציאות אילן כמוהו ממש ואין שם כלום באמת כי כאשר ינטל האילן מעל שפת הנהר לא יראה ולא ימצא במים כלום. זה נק' בשם תמונה. אדם הרואה את האילן מאש נקבע בדעתו ובמוחו שיוכל לצייר בכח הציור והמדמה את האילן כאלו עומד לנגדו אף שכבר חלף והלך לו מן האילן. ואילן זה המצוייר בכח הדמיון נק' דמות כי אינו רק דומה לאילן ואינו התפשטות האילן רק זכרו הקבוע בנפש האדם שראה אותו מצטייר כמוהו בכח הדמיון. ומעין ענין זה דמות הנעשה ע"י סממנים וכחול בצורת אדם או אילן וכה"ג והיינו נמי שהאומן שראה את הצלם מצייר ע"י מיני כחול וסממנים כדומה ממש לאותו הפרצוף או האילן. וכחו של ציור הדמות הוא ממה שנקבע בנפש בראותו הצלם כנ"ל ואותו הכח לבדו הוא הנמצא בדמות הזה לא זולת זה שום דבר כי המיני כחול עצמן גם כשמצויירים לדמות הזה אין הם עצמן שום שייכות ענין אל הפרצוף והאילן. אך אם יעשו צורת אילן בולט מעץ ואבן ככל דוגמתו של האילן או הפרצוף ההוא יקרא תבנית מלשון בנין שבונה מדבר אחר ככל דוגמתו של האילן והמשכיל.