חנה אריאל שמות רמו

זו וכמש"ל בס"ד. ונת"ל פ' משפטים שיש בזה ב' בחי'. רוח המקום נוחה הימנו וע"ז אמר אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וגו' מזבח אדמה וגו' וזהו בחי' עבודה צורך גבוה הוא בבחי' אלקות ממש דקבה"ו. ורוח הבריות נוחה הימנו דהיינו תיקון העולמות ע"י נר"נ שלהם שהן מערך העולמות דבי"ע וע"כ בהתפעלות הנר"נ מאלקות:

שמכירין בטבעם כנ"ל פועלים בעולמות מקדושת עצמן של הנר"נ ועז"א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה ע"ע וכו' כמ"ש בפ' הנ"ל. וכל זה מובן שהוא מענין פרצוף העיקרי שכח האב עצמו מתפשט ומתגדל בבן רק שהוא בבחי' הקטנות שא"י לעשות שום ענין מעצמו להיות נוח לאביו כ"א ע"פ צוויו. וזהו שבחי' השכינה פ' הנוק' הי' בחי' אב"א שלא הי' להם כח רצון ושכל של עצמם להיות נוח למקום ולבריות רק מן בחי' אנכי הוי' אלקיך דמ"ת שהוא כמו המוחין של הבן המתגדלים וכו' כנ"ל במשל (ובזה יתיישב קושיית המפרשים על מ"ש כאן הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' ולא טען מרע"ה כלום ובפ' כי תשא אמר אם אין פניך הולכים וגו'. אלא דכאן מדבר בבחי' פ' העיקרי' שהוא בבחי' אב"א ושם קאי כבר בבחי' פ' דור המדבר וכמשי"ת ואכ"מ). וזה הכל לבנ"י עצמם שמה יפה ירושתנו מן האבות כנ"ל רק שע"י הדעת דמרע"ה מתגדל הכח הזה ומתרבה ומתפשט ברמ"ח פקודין ושס"ה ל"ת כידוע כנ"ל. ושוב אמר הכתוב ואלי משה אמר עלה אל ה' שהוא כח של מרע"ה להמציא בישראל בחי' פ' דור המדבר הנ"ל שאין זה בירושה מאבות אלא ע"י משה דוקא בעלותו אל ה' אל ההר דוקא. וענין ההר הוא כמ"ש במק"א ע"פ ויקרא שם המקום ההוא להר המורי' וי"א שהוא עצמו הר סיני:

ואפילו לד"ה מבחינתו הוא) ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה. פי' שאז במעשה אאע"ה בעקידה הוכשר המקום של ההר להיות נגלה בו למי שיזכה להשיגו בחי' ה' יראה כלומר איך שהקב"ה רואה ויודע העולמות בידיעת עצמו ית'. ובבחי' זו הוא עיקר מקום המצות דטעמי מצות לא נתגלו בהשגת העולמות א"ע. ומרע"ה זכה לזה כמ"ש בפ' בראשית ע"פ אשר ידעו ה' פא"פ יעו"ש באריכות. (ומ"ש אשר יאמר היום בהר ה' יראה הוא ענין מ"ת ומצות שגם עכשיו הן גילוי ידיעת עצמו ית' בבחי' אברין דמלכא בגילוי בעולמות אלא שעכשיו הוא בבחי' מתן בסתר כידוע וזהו ה' יראה לעתיד). וז"ש ואל משה (בבחי' מעלת ההר דה' יראה הנ"ל) אמר עלה אל ה' (בחי' יחו"ע שהוא הוא ענין ההר). אתה ואהרן ושבעים מזקני ישראל. כידוע דמשה שושבינא דמל' להביא את בחי' יחו"ע דהר ה' להבנות פ' דוהמ"ד הנ"ל ואהרן שושדמ"ט לבנות את הפרצוף ע"י העלאתו את נש"י כמ"ש בהעלותך את הנרות וע"ז נא' אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך (הוא עננא דאהרן). עומד עליהם. ושבעים מזקני ישראל הם עיני העדה כלומר שעל ידם תבוא בחי' הראי' והסתכלות ביקרא דמלכא בבחי' ומדרי' הפ' הזה בכל העדה עדת בנ"י. והיינו כמו במשל תיקון בעל האכסניא שגם בצאתו לחוץ לא יסור משבחו של מלך שזה בא ממה שהרצון ושכל וכו' שלו לעצמו מתתקנים ומתקרבים אל המלך וזהו וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן פי' שנעשה כיסוי לכבוד ה' השוכן בהר סיני כפשוטו של מקרא. ורבותינו נחלקו ושניהם דא"ח. מ"ד ויכסהו למשה. פי' בשביל משה הי' הכיסוי לכבוד ה' שע"י כיסוי אפשר לבוא לידי גילוי מה שיונקים מבחי' הדעת דמרע"ה לקבלת התומ"צ שהוא כנ"ל במשל התרחבות כח האב בבן ע"י הדעת והציור. וכמ"ש בפ' יתרו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם וגו' והיינו שכבוד ה' בא בכיסוי הענן והטעם בעבור ישמע העם בדברי עמך פי' שיוכלו לקבל בקרבם כח הרמ"ח פקודין שהוא ע"י בחי' הדעת בהכרת בוראם כמש"ל וכמשל התרחבות כח האב בבן. ומ"ד ויכסהו הענן להר פי' בשביל ההר שהוא בחי' ה' יראה. וכתי' ופני

לא יראו. לכן נתכסה כבוד ה' בענן בשביל שיוכל לבוא בחי' הגילוי דה' יראה שזהו