חנה אריאל שמות רמז

בחי' פ' לאה ודור המדבר (וזהו ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו כי משה זכה לבחי' ידעו ה' פא"פ שזהו מדרי' ההר ממש כמ"ש בפ' בראשית הנ"ל. ומ"ש משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן היינו בשביל להיות שושבינא דמלכא להביא לבחי' פ' הארה דדהמ"ד אבל לצורך עצמו לא הי' צריך תיקון. וז"ש עלה אל ה' ונגש משה אל ה'. אך הם שלא באו למדרי' מרע"ה עצמו לא יוכלו ליגש כ"א להיות בית דינו של משה ושפטו את העם בכל עת בבחי' עיני העדה הנ"ל ואהרן להיות שושדמ"ט כאמור. והנה ידוע ומבואר במק"א ענין ארוממך אלקי המלך. פי' אמשיך לך רוממות וכענין ויתנו לך כתר מלוכה וכמ"ש ה' מלך גאות לבש. פי' כי הנה שלימות מלכות המלך על עם הוא כשהמלך מצד עצמו הוא אדם נבדל הערך מכל העם בפנימיותו ועסקיו לעצמו כענין טרוד בחכמות רמות ונשגבות מכל בני המדינה אף שבחיצוניותו הרי הוא אוכל ושותה כבני אדם ואין העם מכירים כלל בהפלגתו העצומה והיינו לפי שאין להם השגה כלל במדרי' נבדלת שלו. רק שכאשר יודע להם שהוא אינו כאחד מהם אף כי לא ידעו מה הוא כלל יחלו פניו למלוך עליהם. וע"ד הפשוט כשמכירין בו שאין עניני העוה"ז חשובים בעיניו כ"כ כמו לכל העם בטוחים הם שידין אותם בצדק לכן מבקשים אותו. והוא אינו רוצה לעזוב עניניו המופלגים שלו למלוך על עם בענינים נבזים ושפלים שלהם כענין מ"ש החדלתי את מתקי ואת תנובתי והלכתי לנוע על העצים. אך כשמחלים פניו הרבה יתרצה להם למלוך עליהם. וענין הרצון למלוכה הוא הרצון לגלות להם רוממותו של עצמותו שידעו עכ"פ שהוא מרומם מאוד מהם ומהמונם באופן שהמלוכה על העם הוא אצלו שפלות וירידה. דהיינו להשפיל רוממות עצמותו הנשגב לבדו ונעלם מכל. להראותו בכבוד מלכותו אל כל העם. אך גם כשמתרצה לכך הנה הרצון אינו שוה בכל עת באדם ויש עתים שאין הרצון חזק. וא"כ ממילא גם המלוכה על עם לא תקום בתקפה. לזאת נהגו להכתירו בכתר מלכות שהיא עטרה שאינה אלא למלך לבדו וכשמקבל הכתר מלכות אז הוא' קבלה שלימה בעצמותו להיות רוממותו בא בגילוי אל כל העם ואינו תלוי שוב ברצון רק שעצמותו בא לידי כך שמסכים בגילוי רוממותו לכל. וזהו ארוממך אלקי. פי' דכשאין ישראל עושין רש"מ כתי' ואנכי הסתר אסתיר פני. ואינו מגלה רוממותו ב"ה בעולם לעשות נסים ונפלאות ככל אשר עשה לנו ה' אלקינו במצרים ובמדבר וכו'. וזהו ארוממך אמשיך בך בבחי' זו שאתה אלקי ונק' ה' אלקי ישראל בחי' ההסכמה לגלות רוממותך ותגלה ותראה מלכותך עלינו. וזהו ג"כ ה' מלך גאות לבש כלומר שהגאות הנראה במלכותו הוא רק שנתלבש בלבוש גאות להיות רם ומתנשא על העולמות אבל רוממות עצמותו בלא לבוש א"א לה להיות נגלה בעולמות ואף שכל עיקר עליית הרצון לעולמות הוא בשביל בחי' המלוכה עליהם כידוע אך אעפ"כ אינו בא לעולמות כ"א בבחי' לבוש דוקא. המעלים ומסתיר רוממות עצמותו ב"ה. וזהו המלך המרומם לבדו מאז כמו אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא. רק שהוא משובח ומפואר ומתנשא מימו"ע דוקא אז הוא אלקי עולם

ובזה יובן ענין הפרשה. שאחרי אשר נגש משה לבדו אל ה' ונתעלה בענן ונתקדש בענן בכדי להביא ענין ה' יראה לעיני כל ישראל בבחי' פרצוף ההארה הנ"ל הנק' לאה ודור המדבר אמר ה' למשה דבר אל בנ"י והיינו שידבר אליהם ממקום קדושתו שנתקדש בענן ומחוו להו קוב"ה בבחי' ה' יראה כנ"ל בעינייהו. אז ממילא ויקחו הם כולם לי תרומה להמשיך בחי' הרוממות וכתר מלוכה להיות יורד ומתגלה עליהם בקביעות (ע"י המשכן וכמשי"ת). והם כולם דוקא, הוא שיקחו לי עצמותו ב"ה בתי' התרומה ועדמשנת"ל בפ' הקודמת ענין וכל העם רואים את הקולות וירא העם וינועו