חנה אריאל שמות רמה

כשמתגברים רצון ושו"מ של הבן מצד עצמו באופנים שנגד מצות האב יכול להיות שיעבור על מצותיו שלא בפניו (ובפניו אינו אלא מכח ג"ק הטמאות כמ"ש במק"א). ואפי' אם לא יעבור יהי' דרך כפי'. מזה מובן שאינו בבחי' פב"פ ולכן אין הבן יכול לדבר עם אביו כ"א בבחי' ביטול דוקא אך אם הבן גדול כ"כ עד שעוסק בעניני האב ועסקי מו"מ שלו כמו האב בעצמו אף שאין להבן כלום משל עצמו והכל הוא של האב אעפ"כ העסק ברכוש האב הוא ממש כאדם העושה בשלו. ויוכל לדבר עם אביו שלא בבחי' ביטול והכנעה. וכאלו שוכח לגמרי על עצמו רק כאלו האב והבן ענין א' הם בעסקי המו"מ. וזה נק' מוחין דאבא. ובדרך שם שאלה לענין המשל הוא שנק' פב"פ. וגם זה אינו בא בבן מחמת שהרצון ושו"מ של הבן הנפרדים מסכימים לרצון ושו"מ של האב אלא הוא גדלות כח האב שבבן בכל פרצופו עד ששוכח על רצון ושו"מ של עצמו. וטבע נפשו של הבן זהו משל לענין פ' העיקרי וכמשי"ת אי"ה בנמשל. אמנם יש מציאות באופן אחר אף לאיש אחר שאינו בן ויהי' ג"כ בחי' פב"פ כמו הבן הגדול ולא מצד הסכם רצון ושו"מ של עצמו אל רצון ושכל של (הנק' במשל זה) בחי' המשפיע שלו וכמו האב (משא"כ פב"פ דמשפיע ומקבל ממש כאיש ואשתו כששלום בינו לבינה רצון וכו' של שניהם אחד הוא ממש וכמ"ש במק"א). והוא כשאיש משכיל ונבון מסתכל בגדולת המלך מאכל שולחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם כמ"ש בשלמה שראתה מלכת שבא דכתי' ולא הי' בה עוד רוח. עד שדבר זה מביא החיוב ליבטל נגדו מכל וכל בלא שום סיבה וטעם מטבע של עצמו אלא מצד השכלת והשגת גדולת המלך. ואם המלך הזה מתאכסן בבית איש במדינה אחרת ומשתמש בביתו וכלים של האיש ההוא והוא רואה בעיניו כבוד הדר מלכותו ובקירוב גדול עד שמשתמש בכלים של האיש יש להאיש ההוא כח לדבר אתו כמו בלא שום ביטול כענין הגדלות דמוחין דאבא של הבן הנ"ל. אף שאין חיוב הביטול מחמת ראייתו רוממות כבוד מלך כנ"ל סר ממנו כשהוא בפניו וגם כי יצא לחוץ מרוב מילואו וטובו בהפלגת רוממות המלך יספר לאחרים עד שגם הם יחייבו על עצמם הביטול אל מלך גדול כזה. אך להיות בעה"ב הזה אכסניא של המלך רצון ושכל וכו' של עצמו אין להם ענין כלל אל המלך ויכול להיות שבצאתו לחוץ ישכח על כבוד המלך ויתפשט לרצונותיו של עצמו הנבזים בעיניו בעמדו לפני המלך בביתו הנ"ל. אעפ"כ בעת ההשגה וההשכלה עיונית ופיליסופית בכבוד רוממות המלך או בראות עיניו המלך המתאכסן בביתו נק' שהוא פב"פ כי יש לו רצון ושו"מ מסכימים מאוד לכל אשר יחפוץ המלך ושכל ומדות שלו ושוכח על עצמו לגמרי כמו ששוכח הבן הגדול כנ"ל רק שהכח הזה בבן הוא מכח האב שבקרבו שא"ל לשום השכלה והבנה לזה. ואצל האיש הוא מטוב טעם ודעת מראות פני המלך

ובנמשל יובן עפ"י משנת"ל באריכות בפרשיות הקודמים ענין אאע"ה הכיר את בוראו ונגלה עליו אדון הכל ותיקן חטא אדה"ר וחזר למדרי' ויפח באפיו נ"ח שהנפיחה הוא אלקות ממש בבחי' העצמיות שנק' מוחין כמש"ל באריכות בפרשיות הקודמים. ואאע"ה עצמו וכן יצחק ויעקב היו בחי' מרכבה ממש דהיינו ביטול כל כחות הנפש והגוף אל הכרה העצמיית הזאת עד שלא נשאר בהם שום כח נפרד לעצמו (דוגמתו לא בא במשל כלל). וכרות עמו הברית לתת את ארץ ז' עממין שהן ז' מדות הטבעיות הנפרדות לעצמם לגמרי גם בהם יתפשט כח ההכרה הנ"ל (וזהו לתת לזרעו דוקא דלדידי' כבר בטלו הז' מדות במדרי' מרכבה וכמשנת"ל באריכות). וזהו ע"י בחי' הדעת דוקא וכמשל הבן המצייר מציאות האב הנז"ל באריכות וזהו ע"י מרע"ה שהוא בחי' הדעת עליון של כל ישראל (וענין ד"ע וד"ת דבין כתפין נת' בפה"ק) ועל ידו ניתנה התו' לישראל כמש"ל פ' משפטי' שזהו בחי' קדשנו במצותיו שע"י מ"ת בא כח רמ"ח פקודין רמ"ח אברין של הקב"ה גם בקרב גופם ונפשם כידוע בענין עד שלא באת לידי מדה