חנה אריאל שמות רכו

עם ישראל למנוע גם מהם ההתפעלות מיחוד כבוד מלכותו ית' עליהם עפנ"ל דשם שם לו חק וגו'. ובזה יובן ההפרש שבין פרעה ומצרים ועמלק. שפרעה הוא מל' דערות הארץ הוא מנגד למל' דקדושה. אבל עמלק אינו מנגד למל' דקדושה רק שמונע את העם מלקבל אור כח המל'. וז"ש אדמו"ר נ"ע עמלק לשון עם מלק שהפריד את העם מן המל'. וזהו וילחם עם ישראל ברפידים ברפיון ידים כמאמרם ז"ל. והוא ע"ד מ"ש ביחזקאל ורפו כל ידים שהפי' הוא שלא יהי' בהם כח לעשות שום דבר אפי' אחר ידיעתם שראוי לעשות זאת אך הידים רפו ואין בהם כח לעשות. וכן הוא מ"ש אשר קרך בדרך מלשון קרירות שהוא העדר ההתפעלות. ולכן אמר משה ליהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק לנו דוקא. עפ"י הידוע דפני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה שמקבלת מאור החמה ומאירה במקום שהוא חשך והסתלקות אור השמש עצמה. ויהושע משרתו של משה וכמ"ש משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. והוא הנ"ל שמשה הוא בחי' הד"ע דכל ישראל ויהושע פני לבנה עושה השירות להביא את כח הד"ע דמשה גם בכחות הטבעיי' מקום הכנעני והחתי כנ"ל שיהושע דוקא הוא שהכניסם לא"י. וצא כלומר שיצא ממקומו דאז בשע"מ הי' במחנה ישראל שעדיין לא נמצא ענין יחוד מלכותו ית' על עמו רק במקום המחנה ישראל ולא הגיע אל הכחות הטבעיי'. ואמר לו משה שיצא להלחם בעמלק המונע התפשטות המלוכה במקום העם כנ"ל. ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה ידוע מ"ש בזוה"ק הגבעות אילן אמהן. וגם כאן יתפרש ראש הגבעה כענין גלגלתא דנוקבא

ולביאור זאת. יש להעיר על מה שיש לעיין בפ' זו. א' מה שאמר משה בחר לנו אנשים ולא שיתף לאהרן שושדמ"ט בזה. ב' דא"כ למה עלו אהרן וחור עמו ג' במ"ש והי' כאשר ירים משה ידו (אחת) וגבר ישראל ואח"כ אומר וידי משה (שניים) כבדים. ד' ויקחו אבן וישימו תחתיו מה ענין האבן לצורך ידיו. ה' מה ענין ויהי ידיו אמונה. ו' ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו שהאריך להזכיר גם עמו של עמלק מה שלא אמר מקודם רק ויבא עמלק. גם מה ענין לפי חרב. ז' להתבונן במ"ש ויבן משה מזבח מה ענינו שהרי לא נזכר שהקריב איזה קרבן על המזבח. גם מה ענין דויקרא שמו ה' נסי ח' ויאמר כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר מה ענין זה. וגם מה שנותן איזה טעם על הקודם ואומר שהוא כי יד על כס וגו'. גם מה ענין מלחמה לה' בעמלק דודאי קאי על בחי' ז"א ונז"ל דעמלק הוא עם מלק. גם מה ענין מדור דור דהל"ל לדור דור. והענין כידוע דפ' הנוק' העיקרי הוא פ' רחל ששלימות בנינו למטה בעוה"ז הוא בכניסת ישראל לא"י ובנין בהמ"ק כנ"ל. ואיתא במ"ח שפרצוף כנס"י הי' בפנימיות ז"א ומיעט א"ע ונכנס תוך פ' רחל. וקרוב לשמוע שזהו בחי' כלת משה מלגאו הידוע. וסדר הדברים הוא כך דאחר שני אלפים תהו דעוה"ז התחיל לצמוח גם בעוה"ז בחי' פ' רחל והוא ענין האמונה שאאע"ה הי' ראש למאמינים כמש"ל באריכות כ"פ. אך עדיין היתה ערות הארץ להתפשטות מדת המלכות דרך סדרי הטבע בכוכבים ומזלות וע' שרים בתכלית הפירוד והישות והיתה האמונה בגלות מצרים כמש"ל. וכשנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה ביצ"מ שהי' בחי' הזווג דגדלות עם האמונה שלמעלה מן הטו"ד הגילוי בבנ"י נתבטלה לפי שעה יניקת ערות הארץ ויוצא את עמו ישראל לחירות עולם. וכשהתחיל פרצוף רחל להבנות בתוך בני ישראל כמש"ל בענין וה' הולך לפניהם וגו' נתעורר פרעה וירדוף אחר בני ישראל כמש"ל באריכות. עד שבשעת קריעת ים סוף הי' הזווג דקטנות ויסר את אופן מרכבותיו כנ"ל באריכות ובעתיקא תליא כנ"ל נפרד פרצוף רחל מן בחי' ערות הארץ לגמרי וכמ"ש אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד וגו' וכמשנת"ל. וגם בחי' פ' כנס"י שפירושו הוא שכונסת לתוכה