חנה אריאל שמות ריב

כנ"ל רק שיוכל להביא ענין שמחה של מצוה למטה) רק למעלה הוא הגילוי. ופי' למעלה הוא דהנה במאמר פתח אליהו אפיקת עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין. וענין ההנהגה הוא שלימות ותיקין העולמות. כמו למטה שע"י עשיית התומ"צ מתברר ומתתקן העולם אף שאין לעולם עצמו שום הרגשת תקונים ממעשה המצות בהם. כמו דופני וסכך הסוכה וקלף תפילין וכו' ואעפ"כ נעשה התיקון בהם ככה בהנהגת עלמין בע"ס אף שאין העלמין מרגישים התיקון שמתקן הוא ית' אותם בהנהגה שהוא מנהיג עפ"י התורה כמ"ש שלש שעות ראשונות יושב ועוסק בתורה. ואח"כ הוא יושב ודן וזן. אבל אין אור התורה מתגלה כלל בעולמות ע"י ההנהגה. וטעמי תורה לא נגלים אפי' למעלה. ולכן דור אנוש היו ניזונים בחסדו של מקום ואף שההנהגה הוא עפ"י התו' כנ"ל אך אם אין טעמי התורה מתגלים בההנהגה אין עצמות חכמתו ורצונו מתגלה בעולמות ובהנהגתן כלל עד שיוכל להיות ניזונים בחסד והם רעים וחטאים. כי לא נתמלאה סאתן עפ"י התו' וביאור הדברים. כי ידוע ענין ב' שמות הוי' ואלקים. הוי' נק' ע"ש שמהווה את הכל, כלומר שמחדש מציאותו מאין להיות הוה יש ודבר ואין נגלה ונראה רק מה שנתהווה. אבל הכח המהווה אותו א"א לשום נמצא שנתהווה להכיר ולדעת אותו כלל כידוע. ונק' סוכ"ע מלמעלה לחדש את התהוותם אבל אינו בא בתוכם וקרבם לדעת ולהכיר הכח המהווה. ושם אלקים ידוע שהוא מל' כח כידוע בכ"ד באריכות. והיינו החיות המורגש בעולמות שמרגישים את החיות שלהם. וגם מה שיודעים בשכל ודעת מציאות הבורא שברא את העולם ונק' ד"כ ממכ"ע. ואמנם הוי' הוא האלקים פי' גם מה שבא בידיעת העולמות והרגשתם הוא רק הוי' ב"ה אפס בלעדי מציאותו שום מציאות והוא הוא המתצמצם בבחי' שם אלקים. וגם ד"כ אור הספי' הוא שם הוי' ב"ה והכלים הן בחי' שם אלקים ואוחו"ג חד ממש רק שהכלים מעלימים אור הוי' בפני העולמות המתהווים כידוע. ולכן בההנהגה שע"י ההעלם דשם אלקים אין נגלה כלל פנימיות הרצון והחכ' המכוון במציאות העולמות והנהגתן. שזהו טעמי תורה וסברת בחי' ההוי' ב"ה כמו שהוא קמי' שאין שם אלקים מכסה שם כי גם איהו הוא והיינו הוי' הוא האלקים. וזהו שעד שלא בא אאע"ה לא הי' קיום מצות כלל בעולם רק בההנהגה העליונה דע"ס שהוא הוא עפ"י התו' ודוגמת מעשי תומ"צ למטה בתיקון העולמות כנ"ל. אך אין התיקון אלא בידיעת עצמו ית' את כל העולמות. ולכן לגבי העולמות עצמן לא הי' הגילוי רק בחיצוני' ההנהגה ולא שום גילוי מפנימיות רצונו וחכמתו בעולמות ובההנהגתן שעפ"י התו'. וכשבא אאע"ה כתי' אתה הוא אשר בחרת באברם להיות לו לסגולה הוא ובניו אחריו שבהם וע"י יתגלה פנימי' המכוון בעולמות ממש. ונגלה עליו אדון הכל והאמין בה' עצמו דהיינו שהגיע להיות בחי' מרכבה לאור הוי' עצמו שיאיר עליו כפנימיות ועצמות חכמתו ורצונו באנהגא עלאין עפ"י התו'. וזהו שקיים כהת"כ כמו המרכבה שאדם הרוכב עלי' עושה בה כל מה שרוצה באין שום מונע. ולכן הי' מגיע בחי' אור ההתפעלות אלקות בגופו ממש מעין כל מצוה ומצוה. ולפי שהוא ע"ה הי' אדם נברא בגוף גשמי בעוה"ז לכן כשהאיר בקרבו אור שם הוי' ב"ה כנ"ל שזה הוא ענין פנימי' המכוון בעולמות והנהגתן הרי נתגלה בהנהגה עליונה שהוא עפ"י התו' כנ"ל גם בחי' טעמי תורה בדרך גילוי בההנהגה. והיינו הבחירה באבות העולם והיו נשיאי אלקים לעיני כל הגוים (משא"כ כשלא הי' נגלה רק החיצוני' של ההנהגה הי' דור אנוש ניזונים וכו' כנ"ל וכלי אפי שווים. אבל כשבאו האבות הטעימן בעוה"ז מעין עוה"ב). ולכן תומ"י בשרו כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם. כי כן הוחלה ההנהגה תולדות עם בנ"י שהן מן המכוון הפנימי בעולמות ושיהיו דוקא בארץ לא להם לבטל הקליפות. המסתירים גילוי פנימי' ההנהגה. ע"י ענין יצ"מ והליכה דרך המדבר כידוע במק"א. וזהו ענין גילוי שם ה' בעולמות (כלו' מה שהוחלה ההנהגה בדרך זה). וע"כ