חנה אריאל שמות ריג

הודיע אאע"ה טבעו ית' בעולם שהוא האלקים בשמים ובארץ בורא את הכל ומחי' את הכל (והיינו דבר א' ממש עם גילוי פנימי' ההנהגה בעולמות). אך גילוי שם הוי' שנגלה לאבות כמ"ש ריש פ' וארא ויאמר אליו אני הוי' וארא אל אברהם. הפי' ודאי ששם הוי' ממש נראה להם אלא שוארא באל שדי דוקא ופרש"י ז"ל שדי באלקותי דהיינו ע"י בחי' הכלים דשם אלקים המיוחד בשם הוי' בתכלית היחוד כנ"ל. אלא שהוא מצמצם ומעלים מלהיות שום התגלות מכבודו ועצמו ית' רק מה שצריך לעולמות ולא יותר. והיינו רק מה שהוא עילת וסיבת הכל לא ממה שהוא בכבודו ועצמו כלום. זהו ענין שם אלקים. ואמר שע"י בחי' אל שדי הזה נגלה להאבות עצמן ונראה להם שם הוי' ממש בבחי' כבודו ועצמו. וכלומר שהיו ע"י ההשגה באל שדי דהיינו שהוא עיקרא ושרשא ועילת הכל בטלים אליו ית' בתכלית הביטול בבחי' מרכבה (כמ"ש בכ"ד ביאור ענין זה). והי' נגלה ונראה להם מהו"ע שם הוי' ב"ה כמ"ש נגלה עליו אדון הכל והגילוי הי' בבחי' למעלה מהשגה וההבנה (כי ההשגה היתה רק באל שדי) וכמ"ש והאמין בה' בבחי' אמונה וכפי שנז"ל שע"י גילוי זה נגלה להם אור התו' שבההנהגה העליונה היינו נמי למעלה מהשגה והבנה. וזהו ענין הידוע דקיום האבות ע"ה כהת"כ לא הי' רק למעלה דהיינו בבחי' אור האמונה. ולא בהשגה והבנה שמתלבשת במחדו"מ ממש. ולכן לא הי' בחי' קדושה בגוף המצות שעשו בעוה"ז כידוע רק בכוונתם לעצמם בבחי' שהיו מרכבה. וזש"ה ושמי הוי' לא נודעתי להם במקום הדעת וההשגה ממש. או כמ"ש בכ"ד הפי' שמה ששמו הנגלה בעולמות הוא עצמו הוי' זה לא נגלה להם אלא רק שהכל בטל בתכלית לשם הוי' ב"ה וכשרצה הקב"ה בבחי' טעמי תורה שנגלה למעלה לזכות את ישראל לקיים מצותיו ית' בתורתו למטה במקום העולמות עד חושי האדם בעוה"ז. דהיינו שמה שעושה הוא ית' התיקון באנהגא עלמין למעלה בידיעת עצמו יעשו גם הם בבחי' דעת תחתון דעולמות עצמן לעצמן ולכונן ולתקן את כל זה הי' בחי' יצי"מ וקי"ס ומ"ת. יצי"מ הוא לנקות אותם מגלולי מצרים כמ"ש בדרושים. דהיינו הרגשות ישות העולמות בתכלית הפירוד מממציאם. ואף שמחמת האמונה שירשו מאבות העולם האמינו גם הם בבורא עולם. אך הי' רק למעלה מההשגה והבנה לגמרי. אבל השגתם והרגשתם את העולם הי' בבחי' גלולי וטומאת מצרים לי יאורי ואני עשיתיני וכמו הענין כחשו בה' ויאמרו לא הוא. והאמונה לא פעלה בהם כלום בפו"מ. והפו"מ שלהם הי' רק משעבוד מצרים וגילולי'. כי ההתפעלות מאמונה לא נגלה עדיין בעולם כ"א בבחי' מרכבה דאבות ושבטים וכו'. בביטול הדעת וההשגה. אבל ס"ר נש"י ענינם הוא שיקיימו תומ"צ בטו"ד עצמן דוקא. ועי"ז יביאו גילוי ההנהגה עליונה ג"כ בטו"ד דעולמות כנ"ל. וזהו מ"ש בסה"ק שבמצרים הי' הדעת בגלות ע"כ גואל ראשון הי' דוקא משה רבינו עליו השלום כידוע בסה"ק שהוא בחי' מדת הדעת דכל ישראל. ונק' רע"מ שמפרנס את האמונה להיות לה כח וחבור באדם לפעול בפו"מ כפי האמונה ובמה היא הפרנסה היא בדעת, דוקא ומרע"ה עצמו תי' בבחי' מדרי' דעת עליון כמ"ש במק"א. וכלומר שמה שנגלה לאבות בבחי' מרכבה נגלה ונראה לו גם בדעת ההשגה והבנה ממש וכמ"ש לא נודעתי להם משמע ודאי שלו ע"ה נודע דהיינו שלא ע"י אל שדי. והבן ע"פ הנז"ל וכמ"ש בדרושים שזהו בחי' עובדי ה' בנשמתם שזהו כמו צנור ההמשכה בעולמות כחלון המאיר בבית מאור השמש יע"ש. וז"ש ראה נתתיך אלקים לפרעה וכנ"ל הפי' דאלקים הוא לשון כח והיינו שמורגש בפעולה (משא"כ שם הוי' הוא סוכ"ע כנ"ל). אומר שמרע"ה יהי' בחי אלקים לבטל קליפת פרעה שהוא הבכור והעיקר דטומאת גילולי מצרים הנ"ל וכמ"ש במק"ח באריכות קצת. ולכן ע"י מכת בכורות נגלה עליהם (על ישראל) ממה"מ הקב"ה וגאלם פי' גאלם מגילולי מצרים וכמ"ש ברע"מ ע"פ והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים