חנה אריאל שמות קפה

שהוא התגלות אור משרשו במח"ק עי"ז נתבטל כח סדר השתל' הטבעי שהמצרים ע"פ סדרי הטבע היו מושלים על ישראל. ומשה ואהרן המשיכו נפלאות הללו למטה בעוה"ז שזהו כמו שנז' בענין גילוי שם מ"ה שע"י בירור מדרי' עליונות נמשך בדרך בחי' ממוצע ענין שם מ"ה גם במדרי' תחתונות שיתבררו גם הם. והיינו שיוכל להאיר בהם משרש מח"ק ע"י תומ"צ כי קודם גלות מצרים לא הי' כלל ענין תומ"צ למטה בעוה"ז שהוא יש ודבר נפרד. ומה איכפת לי' לקוב"ה בין שוחט מן העורף וכו' כי הכל הבל ורעות רוח וכמ"ש בדרוש וארד להצילו. אבל ע"י גלות נש"י בסבלות מצרים ירדו עד מקום היש ודבר נפרד ממש (ולא כמו שהי' באבות ושבטים שהיו רק בבחי' ביטול ותומ"צ למעלה כנ"ל). ואח"כ נגאלו ע"י שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וענין נגלה עליהם הוא בחי' הדעת האמיתי הנז' למעלה שזהו ענין ירידת שם מ"ה החדש בקרבם כמו שהם בגופים שאינם בבחי' מרכבה. וזהו שנגלה כח המברר עד מקום היש ודבר נפרד בגשמיות. וז"ש וידעתם כי אני הוי' אלקיכם. דהיינו בחי' ידיעה דישראל שהוא כמו כח הדעת דפרצופים עליונים כנ"ל. וזהו כי אני הוי' אלקיכם גילוי מהו"ע ית' בישראל להיות להם כח לברר למטה במקום היש גשמי דנוגה שיוכל להתגלות בהם שרשם במח"ק ע"י התומ"צ. וזהו וידעו מצרים כי אני ה' שזהו בחי' דעת של המתברר וכמ"ש וידע כל פעול כו' אף דו"צ שאינם בני דעת כלל שידוע הפירוש שיהי' מורגש בהם ענין אתה פעלתו ולא יסתיר ישותו כמ"ש במ"א באריכות. ואמר עוד שע"י מה ידעו מצרים למטה הוא ע"י בנטותי את ידי שלמעלה דהיינו נפלאות שהוא ית' עושה למעלה יטה אותם למטה ע"י משה ואהרן על מצרים ואז יהי' למקום מצרים שהוא מקום הסכלות דנוגה דעוה"ז בחי' הדעה דמתברר הנ"ל שיוכל להמצא גם בגשמיות ממש ענין התומ"צ. וזהו כנגד מה שנת"ל שע"י תיקון הפרצופים מאיר גם למטה במדרי' תחתונה בחי' הביטול דשם מ"ה שיוכל להאיר עי"ז מן השורש. אך כנגד מה שנז' עוד שנעשה למטה ג"כ בפרצוף גמור שיוכל גם הוא לברר למטה ממדרי' שלו ג"כ. נגד זה אמר והוצאתי את בנ"י מתוכם והיינו ענין מצוה גוררת מצוה וד"ל. וזהו שבעת יצ"מ ע"י שנגלה עליהם וכו' הוא כמו ראשית הגילוי דשם מ"ה החדש למעלה שלא נגלה הביטול כ"א במדרי' עליונות דוקא. וזהו למנדע לי' בכללא שהוא ברא עלמין כולהון כו' כי לא הגיע בחי' הדעת שהוא הרגשת האלקות כנ"ל רק בנשמה עצמה שלא תהי' נפרדת משרשה כענין עבדי פרעה ולא עבדי ה' וכו' כנ"ל. וז"ש בפ' כי תבא ולא נתן הוי' לכם עינים לראות וכמאמר דלא קאים אדעתי' דרבי' עד מ' שנין דהיינו ד"ע של הקב"ה וכנ"ל שבערך בחי' אצי' כבר נתבררו כל הכלים דתהו ע"י פרצופי זו"נ דאצי'. והוא כענין בידיעת עצמו יודע את כל הנמצאים שזהו בחי' הבירור בכל הכלים (וכמ"ש במ"א בענין הי' הוה ויהי'). וכאשר לא קמו אדעת הזה לא הי' להם רק ידיעה בכללא כנ"ל ובמשך ארבעים שנה במדבר שהיו מוכנים לכנס לא"י לקיים את כל המצות. היינו שנתגדל בחי' הדעת דמברר שלהם בתכלית הגדלות להיות פועל רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת למטה בזה קמו אדעתי' דרבי' כבי' וז"ש לבסוף וידעת כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל. דהיינו דעת דקוב"ה בבחי' אצילות ועל הארץ מתחת ממש אין עוד בהשוואה וד"ל

פרשה בא

ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' עד אשר שמתי בם. הל' משמע שהוא נתינת טעם למ"ש בא וכו' כי אני וכו'. בהגדה ד"א ביד חזקה סתים וכו' אלו עשר מכות וכו' ר"י הי' נותן בהם סימנים ואלו הן דצ"ך כו' להבין