חנה אריאל שמות קעט

המאירים בנשמתו בבחי' הפנימי' הנ"ל עד שלא הי' הרצון ושו"מ דחיי גופו מתעוררים לשום דבר כ"א עפ"י האור והשפע שבא עליו מנשמתו הדבוקה כנ"ל. והרי הי' כולו דבוק למעלה וגם מה שהוליד את יצחק נשמה בגוף לא היתה אור נשמתו דיצחק אע"ה בחי' אור המתפשט מנשמתו של אאע"ה אלא כמ"ש ואתן לו את יצחק בבחי' מתנה כי נשמתו של יצחק מושרשת ג"כ בז"א בקו שמאל כמו נשמתו של אברהם ממש בימין. (וביצחק לפי שהי' בבחי' גבורה עליונה דז"א לא הי' נמצא ממנו אור ושפע בעולם אפי' ע"י אור נשמתו בגופו שנעשה מרכבה בבחי' קו שמאל עד שנעקד על גבי המזבח שהוא בחי' המל' ואאע"ה בחסדו עקד אותו שיבוא ממנו אור ושפע בעולמות). וכן ביצחק נא' ואתן ליצחק את יעקב ג"כ בבחי' מתנה כי נשמת יעקב אע"ה ג"כ מושרשת בקו אמצעי דז"א וק"ל. אך יעקב הוא בחי' יו"ד עקב שממנו ממש נמשכו נשמות השבטים ע"י לאה ורחל אשר בנו שתיהן את בית ישראל שנמשך איר ושפע עצמי' מנשמתו של יעקב אע"ה להאיר אור אלקי ממש בגופן של השבטים כשבט וענף המתפשט מגוף האילן עד שנמצא ענין ביטול היש והן בחי' מרכב"ת. אבל נמצא עוד יותר על כן ענין מ"ש השבטים כשם שאין בלבך אלא אחד כך ממש אין בלבנו וכו'. והיינו שמאהבתך שאהבת אותו ונתחבר לבחי' יו"ד עקב שלו גם בחי' ישראל שהוא בחי' אור שרשו בקו אמצעי דז"א בבחי' ידיעת עצמו של הקב"ה שהוא בגוונא אחרא כידוע (משא"כ פ' יעקב למעלה הוא הנמשך להאיר גם אל ידיעת התחתונים להיות נמצא בחי' ביטול היש גם בד"ת בבחי' מרכב"ת כנ"ל). עד שנתפשט האור הזה גם בשבטים כאמור. וזהו ואלה שמות בנ"י (הוא בחי' אין בלבנו אלא אחד הנ"ל). הבאים מצרימה שהוא מקום החיצוניות הנפרד דמלכות פרעה עד שגם יוסף (איש אשר רוח אלקים בו עדמשנת"ל בענין אלה תולדות יעקב יוסף וישראל אהב את יוסף כידוע במק"א) לא נתפשטה הארתו וכחו רק בבחי' הפנימי' (כידוע בענין אני פרעה ובלעדיך לא ירום איש וגו' שהוא כדוגמת מלך ישראל וסנהדרין). ועד החיצוניות לא בא כלל (רק ממלכות פרעה). וכן גם השבטים בנ"י הנ"ל באו מצרימה להעלם החיצוני'. דמצרים ולזה אמר את יעקב דוקא שהוא יו"ד עקב המתפשט לד"ת כנ"ל. איש וביתו באו שלא נגלה ענינם רק בבחי' הפנימי' דאיש וביתו והכל הי' מכוסה ונעלם בבחי' מצרים. ואח"כ שבנ"י פרו וישרצו לא הי' בהם בחי' ביטול היש בגופם דמרכב"ת הנ"ל (כי וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא). רק ותמלא הארץ (דמצרים ממש) אותם שהיו הגופים בבחי' הפירוד אף שהן בנ"י ויש בהן שלימות ענין האמונה והדביקות באלקות מצד נשמתם שהוא בחי' בנ"י. ואח"כ ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף פי' כנ"ל שע"י בחי' יוסף היתה מתנהגת מלכות פרעה דחיצוני' ע"י כח הפנימי' דיוסף באופן שלא היתה החיצוני' מצרים נפרדת מהנהגת הפנימי' אך כשקם מלך אשר לא ידע את יוסף כלומר שנפרדה החיצוני' מהפנימי' וכן מ"ד שנתחדשו גזירותיו היינו שנתחדש ענין גזירת מלך מצרים בבחי' נפרד לגמרי מהפנימי' ואז ויאמר אל עמו הנה עם בנ"י רב ועצום ממנו. כלומר הולך ומתפשט (ותמלא הארץ אותם כנ"ל). והכל הוא ממנו כלומר מהחיצוני' דמצרים ולכן אמר הבה נתחכמה לו פן ירבה עוד הרבה בחיצוני' דמצרים והרי בכולם יש בחי' בנ"י הנ"ל. והי' כי תקראנה מלחמה שמצוי' בין החיצוני' הנפרד ובין הפנימי' ונלחם בנו ועלה כולו בחיצוני' שלנו אשר בו מן הארץ (מצרים). ל' כלות הכל אל בחי' בנ"י הנ"ל. לכן וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם הוא ע"ד הידוע במק"א שכשהאדם אחר דביקותו בתפלה בא להנהיג מנהג ד"א במו"מ וכה"ג הרי הוא מתפשט ברצון אל חיצוני' דמנהגו של עולם ובקל לו לחזור ולשוב אל הדביקות דתפלה ולהעלות גם כל הכתות שיתפשטו ממנו במנהגו של עולם. אך כשירידתו בהנהגה דחיצוניות העולם הוא דרך כפי' עליו ובע"כ עד שא"א לו לחזור לשוב לאיתן דביקותו נשאר הוא