חנה אריאל שמות קפ

בפירוד ואין כח לפנימיותו להתגבר ולשוב לאיתנו כן הוא ממש ענין למען ענותו בסבלותם בהכרח ובע"כ עד שלא תוכל הפנימי' שלהם להשתמש בהם ולא עוד אלא שצוה שכל הבן הילוד שהוא הדכר שהוא יכול להמשיך פנימי' דבנ"י היאורה תשליכוהו וכל הבת בחי' מקבל תחיון אתם משפע וכח החיצוני' דמצרים. וההצלה והגאולה מזה השעבוד הוא ע"י מרע"ה דוקא היפך ממש"ל דאת יעקב באו למצרים דיעקב מלבר ומשה מלגאו כמ"ש בזוה"ק. וביאור הענין יובן בנקל עפמשנת"ל בענין את יעקב הנ"ל שהוא התפשטות הקדושה אלקית ע"י לאה ורחל (שהדוגמא לזה הוא ענין ההתבוננות ביחו"ע וביחו"ת כידוע). ומשה מלגאו הוא היפך מזה כלומר להעלות את הפנימי' מההתלבשות בחיצוני' וזהו ענין כלת משה מלגאו שהוא כנס"י הכונסת לתוכה ישראל דלעילא ומתאחדת עמו בדביקות האמונה דידיעת עצמו של הקב"ה בגוונא אחרא כנ"ל ואמת הוי' לעולם שהוא מבחי' פנימי' היסוד דאד"ק כנ"ל עד שיוכלו לקבל התו' ולקיימה גם למטה ממש וד"ל, הדברים ארוכים. ודרך קצרה ע' בפע"ח בכוונת עלינו לשבח שיוצר בראשית נק' בחי' בריאה שהוא ממציא בחי' יצירה (כמו שהשכל ממציא האה' וזהו שמצות ואהבת פירושה להתבונן בדברים המעוררים את האה'). ולא עשנו קאי על בחי' יצי' שהוא ממציא בחי' העשי' ור"ל כח העשי' ע"ד הנ"ל. ועד כאן הוא בדרך השתל' טו"ע מברי' ליצי' ומיצי' לעשי'. וידוע דעלול בטל לגבי עילתו כזיו במאור כו'. וענין היש מאין שאינו בדרך השתל' נק' שימה שהוא נפעל מכח העשי' ולא כדרך התהוות עשי' מיצי' שנק' עכ"פ השתל' ויש מיש וזה נק' יש מאין כידוע. ובכל עולם יש הכל. מאצי' עד עשי' שהוא כמראה אדם עם מחדו"מ והוא בכללותו עושה וממציא את הזולתו שהוא ענין השימה והוא ענין גוף העולם שבע ההיכלות ורקיעים ודצח"מ שבבחי' שימה וזה נק' אדם התחתון ר"ל שבבחי' שימה דוקא שלפי שהוא אינו בטל כעלול כו' נופל עליו בחי' מלוכה. והנה הגם שנמשלו אבי"ע בע"ח לבית וג' עליות זעג"ז. אך ידוע דאצי' גם כאן. והמשל כמו שבגוף מתפשט כח הרצון בכולו וכן כח השכל המלבישו וכן המדות וכן נפש החיונית והשכליי' והאלקי' עד שנמצא האדה"ת שלנו ודצח"מ וההיכלות ורקיעים הן הם בחי' השימה דכל ד' עולמות והמשיג בחי' אצי' ישיג כ"ז בבחי' ההוא וכן השגה דבחי' בריאה ישיג כ"ז בבחי' בריאה ר"ל הכל בבחי' השימה שבהן. ואעפ"כ המשיל בע"ח לד' בתים זו ע"ג זו כנ"ל לפי שכ"א גבול יש לו והמשיג למעלה (כמו בחי' אב"י) לא ישיג למטה (בחי' עשי' וכן מא"ב לי"ע ומאצי' לבי"ע). וכ"ז בבחי' אבי"ע. אמנם אד"ק שגם הוא כולל אבי"ע וגם שימה רק הכל בהשוואה א' (והוא ממש ע"ד שיער בעצמותו. וכענין אשר מלך בטרם כל יצור כו' רק שלא הי' מקום וכו' ואד"ק הוא אותו הענין בעצמו רק אחר הצמ"פ שאז יש מקום להאציל ולברוא כנ"ל בזו אח"ז בו עדיין הכל בהשוואה כידוע). והענין ע"ד בחי' ענין מציאות כידוע. ובזו הדוגמא יובן בו מאצי' עד שימה והבן שנמצא שאפס זולתו באבי"ע והם אינם הוא ורגליו מסתיימי' בסוף העשי' וע"ד דוגמא הנ"ל היינו מציאות תחתון ועכ"ז מציאות "הוא ולגבי מציאות הפשוט גם אצי' הגלמה וגליפו הוא. ובכ"ז יובן דאדם שהוא בבחי' אצי' ע"ד הנז' פה בגבולי השגה למעלה הוא מקבל עליו המלוכה בבחי' אצי' ומעורר ג"כ למעלה בבחי' אצי' שלו הכל בבחי' אצי'. ואדם שבבחי' עשי' אינו מקבל אלא בבחי' עשי' ומעורר למעלה רק בבחי' אצי' דעשי' וכ"ז מצד ההגלמה וגליפו. אבל מצד בחי' אד"ק כל אדם מקבל בבחי' אד"ק ומעורר כזה. וה' יכפר בעדי אשר אלצתני לדבר עד כה. ועתה יובן היטיב דקודם ענין שויצר ה' את האדם עפר מן האדמה לא הי' צלם ודמות בחומר רק בצורה וק"ל. וכמ"כ קודם שנברא לא הי' צלם אדם רק באצי' ואעפ"כ הי' פועל עד שימה דעשי' ואז הי' ההתעוררות מצד הגליפה רק בבחי' אצי' ומצד השני הנ"ל עד סוף העשי'