חנה אריאל דברים שסח

כו' ממילא עמא שהיא בחינת הנקודה לא אתתקן, היינו הגם שבו עומדים כל העולמות בכלל ופרט עד מל' דמל' דעשי' כו' אבל אתחריבו מאחר שכולם כלולים בהנקודה בלבד ואינם יכולים להתפשט כו' הנה אחר כך כשהאיר בתיקון זה בבחינת או"פ נקרא הנקודה בחינת ספירה שהוא לשון ספירא אבן ספיר שהוא מבהיק אזי נמשך מהנקודה בחי' קוין מין ושמאל כו' אבל בחינת קוין הללו לא אתיישבו כו'. והנה להבין בתוספת ביאור דהנה בחינת הרצון הפשוט שאמרנו הגם שהוא עצם פשוט כמו שמבואר למעלה מ"מ מאחר שעולה ברצון הפשוט שיקרא בשם מלך כו' הגם שהיא מרומם לבדו מ"מ הרי הוא עיקר ומקור למקור להתהוות כל העולמות עד סוף העשי' הגם שנקרא שלימותא דכולא כנ"ל שתומ"י נשלם התענוג כמבואר לעיל כו'. עיקר הכונה הי' להיות לו דירה בתחתונים כי אין שייך לשון מלך אלא על עם נפרד דייקא כמ"ש שום תשים עליך מלך כו' דוקא בבחי' עול כמ"ש ויקבלו כולם את עול מלכותך כו'. אך לפ"ז קשה א"כ מפני מה נקרא שלימותא דכולא מלך שהשלום שלו כו' מאחר שרצונו הי' שיהיו נפרדים ובטלים אצלו יתב' הרי אנו רואים שיש מורדים נגדו. כמ"ש פרעה מי הוי' אשר אשמע בקולו כו' וכיוצא בו. אמנם באמת גבי' ית' הוא שלימותא בתכלית השלימות כמו שהיו המורדים בביטול גמור בבחינת אין ואפס ממש כמו כן עכשיו ממש. מחמת שבאמת לאפ"מ וכו' שאפילו רוח סערה עושה דברו כו' היינו שאפילו הקליפות הם עושים רצונו ואינם נקראים מורדים אלא לגבי גילוי אלקות שבתוך העולמות כו' שהוא כדי שיהיו נש"י שהם בבחינת התיקון כו' כידוע צריכין לברר אותם כו' ויתוסף כבי' תענוג בעצמותו ית' כמבואר במ"א. אבל התענוג שהי' אצלו כבי' כשעלה המח' מהעולמות שיתהוו תומ"י כו' אותו התענוג ממש היא עכשיו ג"כ אלא גבי המקבלים הוא נפ"מ גדול כו' וד"ל. וא"כ לפ"ז מובן ג"כ מה שלא הי' צריך להיות חלל ומק"פ ברצון הפשוט כנ"ל כי קמי' הם העולמות עומדים ג"כ באותו הביטול עצמו כמקודם כו' וד"ל. והנה לפי כל הנ"ל שרצה הקב"ה להיות לו דירה" דוקא כו' הרי הוא הרצון הפשוט הנ"ל מכריח את הרצון המורכב לבוא לידי בחינת הרכבה כו' ולהיות בו בחי' צמצום והתפשטות באופנים שונים. כדי שיתהווה בחינת יש כו'. והנה אחרי הסתלקית הרצהמ"ו הנ"ל נתהווה בחינת הנקודה הנ"ל כי בלא"ה לא הי' באפשרי להתהוות בחינת הנקודה הנ"ל מצד ביטולה בעצם כו'. והנה אח"כ הכריח בחי' הרצון הפשוט הנ"ל את בחי' הרצה"מ הנ"ל שיאיר בהנקודה בבחי' או"פ להיות כ"ע הנקודה בבחי' ספי' עכ"פ כו' היינו שלא יאיר בעצמות מהותו רק בבחי' אור וזיו לבד כדי שלא יתבטל כו'. והנה כשהאיר בבחי' או"פ אזי נמשך מהנקודה בחי' קוין היינו בחי' קו הימין הנק' בחי' חח"ן כו' וקו השמאל הנקרא בג"ה כו' אבל לא נתיישבו כו' דהנה בחינת קוין הנ"ל אינן בבחינת קוין משוכין כמשל קו הנמשך מלמעלה למטה בלי הפסק באמצע כלל כו' אלא בבחינת נקודות היינו ג' נקודות מצד ימין דרך משל וג' נקודות מצד שמאל וכמבואר הטעם

והנה להבין הטעם שלא נתיישבו אלא חזרו תומ"י אל מקורם ושרשם. שהוא הנקודה מובן עפ"י משל כמו עד"מ שאמרו רז"ל קטן אין לו יד. דהנה אנו רואים כשהקטן רואה דבר אחד ורוצה אותה הנה הוא בוכה שיתנו לו ולא ישלח ידו ליקח בעצמו כו' והנה כשמתגבר הרצון יחטפנה בידו בתשוקה נפלאה, ובחיבה יתירה עד שכדומה לו שלא יתן אותה לשום אדם בשום אופן בעולם כו'. והנה אנו רואים שתומ"י יתן אותה לאחר כו'. והנה הטעם לזה משום שבחינת הרצון שעל נפשו לא נתמזג עדיין עם גופו להאיר במזג השוה כו' ע"כ אינו מאיר רק או בתוקף גדול או אינו מאיר כל עיקר כו' והנה מתחלה האירה בתוקף גדול ולא הי' יכולה להתלבש ביד ואחר שנתלבשה כ'נידון