חנה אריאל דברים שסז

כו' וד"ל. אבל למעלה הרי ממנו נמצאו כל המציאות ואין עוד בלעדו כו' כמ"ש כי אין בלתך כו' כי ממך הכל כמ"ש הרמב"ם מאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים כו' הרי מהרצון עצמו נתהוו ג"כ הניצוצות וכמשי"ת בעז"ה כו' וד"ל, והנה באמת אין המשל דומה לנמשל בג' מדריג' כמו שית'. הא' שאנו רואים באדם הנ"ל הרוצה לבנות כו' הרי אין צריך כלל: שיהי' לו קודם רצה"פ (הנק' ווינצינעס) שאפשר שלא הי' בו בחי' זו הנ"ל ואפילו הכי ימלא רצונו המורכב לבוא לידי עשי' כנ"ל וגם אם יהי' לו בחינת הרצה"פ הנ"ל ומצד התעוררות זו יתעסק בבנין. אבל עפ"י רוב לא ישיג בשום אופן שיעשה כמוהו ממש. והנה למעלה בהבורא מוכרח הי' כבי' להיות קודם בחינת רצה"פ הנ"ל כי בעת התעוררות זו לא הי' בחינת עולמות כלל כי מאחר שהוא לבדו כו' ובאמת קודם שנברא כמו אחר הבריאה וזה הי' מצד חפץ חסד כו' וד"ל אבל בהמשל הרי כבר היו הניצוצות בעולם כו' ובהכרח יבואו לידי גילוי כו' וד"ל. וגם יתבאר בעה"ש שבלתי הרצה"פ למעלה לא היו באים העולמות לידי גילוי כלל כו' כמשי"ת. הב' מה שאמרנו בהמשל הא' המעורר את הניצוצות להיות בבחי' אין כנ"ל עד שנעשו בבחינת נקודות כו' ואח"כ בהסתלקות הרצון נפלו הניצוצות כנ"ל הרי אינו מן ההכרח שיהי' כך שאפשר שבהתעוררות הרצון בפעם אחד יבואו לידי פעולה גמורה בלתי הפסקה באמצע כו'. והיינו ג"כ מצד שהם מוכרחים לבוא כו' מצד הבריאה שהן שייכים דוקא לנשמתו וישנם כבר בעולם כו' ואין זה דבר חדש כו' והם דבר אחר לגמרי רק שצריכין לעלות לשרשן וכו' משא"כ למעלה כבי' מוכרח הי' שיסתלק הרצון בבחי' חלל ומק"פ בכדי שיהי' באפשרי להגלות הניצוצות כו' שבלתי הסתלקות הרצון היו עומדים בביטולם כמשי"ת. הג' הנה בהמשל הנ"ל כשנסתלק הרצון הא' הרי נסתלק באמת כמו שלא הי' בעולם אצלו רצון כזה כו' ואפילו הכי הניצוצות עומדים מוכנים כנ"ל והוא מצד שהן באמת ד"א לגמרי כו' משא"כ למעלה באם שיסתלק הרצון באמת הרי ג"כ הניצוצות יתבטלו לגמרי. אבל מה שאנו קורין למעלה בחי' הסתלקות היינו שנתעלם בהסתר והעלם כו' אבל באמת ישנו כמו קודם רק שבלתי התעלמותם לא היו ניכרות הניצוצות כמשי"ת בעזה"ש. ועוד שצריך בו ג' בחי' התעלמות כמשית"ל

ועתה יתבאר כל הנ"ל בתוספת ביאור. דהנה על הרצון המורכב עצמו שייך לומר עכ"פ שצריך להיות חלל ומק"פ היינו שמצמצם א"ע נגד המקבלים כו' וד"ל הגם שבאמת לאפ"מ כו' וגם על הרצהמו"ר אמר שהי' אוא"ס ממלא כל החלל ולא הי' מקום כו' היינו שלא היו העולמות יכולים להתגלות אפילו בבחינת נקודה כו' ומה שכתוב בזהר דהוי באני עלמין וכנס עלמין ולא הוו מתקיימין כו' היינו מצד ביטולם במציאות כו' וד"ל עד דאנח לון לבתר זימנא כו' היינו שהי' הסתלקות הרצון להיות בבחי' הסתר והעלם. אבל אינו בבחי' הסתלקות לגמרי מטעם הנ"ל. והנה בבחינת הסתלקות הרצון נשאר רק בחי' רשימו בלבד כו'. אמנם מצד שבאמת האור בתקפו כמקודם ע"כ נעשה מבחינת הרשימו הנ"ל בחי' נקודה עכ"פ כו'. וזהו מה שמבואר במקום אחר תוקף האור ומיעוט הכלים כו' וד"ל. והנה ע"ז אמר בזוהר הקדוש כל רישא דעמא דלא אתתקן היינו הרצהמ"ו שאינו מאיר בתיקון זה בבחי' או"פ כו'. וזהו לא אתתקן שאין זה תכלית המכוון אלא שיהי' לו דירה בתחתונים כו' וד"ל וממילא עמא גם כן שהיא הנקודה לא אתתקן כו' וד"ל. ואח"כ קאמר כיון דסליק לאתיישבא לא הוה יכיל למיקם משום דתיקונוי דאדם לא אתתקן כו' אתבטלו ס"ד אלא אסתלקו וכו'

ולהבין זה. הנה יש ג' מדרגות ונקרא נקודה ספי' ופרצוף כו' ובחינת פרצוף נקרא תיקוני' דאדם שיש בו בחינת התכללות כו'. והנה מבואר למעלה כל רישא דעמא שהוא רצהמ"ו הנ"ל דלא אתתקן היינו שאינו שולח אורות בבחינת או"פ להנקודה