חנה אריאל דברים שסו

בחינת רצון המורכב שייך לומר כד רישא דעמא כו' דהנה בחינת המורכב היינו שדבר אחר הוא בבחינת מרכב אל הרצון רק כביטול המרכב לגבי הרוכב כו' והנה באמת אין המשל דומה לנמשל כי במשל הרי המרכב הוא באמת ד"א רק שבטל אל הרוכב כו' בל כאן הרי המרכב נלקח מהרוכב עצמו וכל התהוותו ממנו כו' ובשעה שהוא עומד בתוכו הרי הוא בביטול גמור בבחי' אין שאינו במציאות כלל ואינו נק' רצון המורכב רק מחמת שאנו רואים שאח"כ יוצא ממנו המורכב כו' והר"ז כמו זיו השמש כשהוא בשמש עצמו ה"ה עומד בביטול שאינו במציאות כלל כו' רק אחר הסתרת השמש במגן ונרתק כו' נראה הזיו בחי' יש ודבר כו' ומוכרח לומר שאף קודם לכן בודאי הי' הזיו כלול בתוך השמש והי' עומד שם עכ"פ בבחינת אין ונמצא השמש הי' מורכב מהזיו כו' וד"ל. והנה כמ"כ בחי' רצהמ"ו ה"ה נקרא עכ"פ בבחינת סוכ"ע כמ"ש המתנשא מימו"ע היינו באם שיסתלק הרצהמ"ו ישארו עכ"פ העולמות בבחינת רשימו או נקודה כו' ושייך ג"כ לומר כד אנת תסתלק מנייהו כו' היינו באם שיסתלק הרצהמ"ו ישארו עכ"פ העולמות בבחי' רשימו או נקודה כו' ושייך לומר ג"כ כד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כגופין כו' א"כ מובן מכ"ז שהרצהמ"ו עצמו כשהוא עדיין בעצמותו ממש נחלק לב' חצאין חצי העליון היינו הרצון עצמו כו' וחצי התחתון היינו הד"א המורכב כו'. והנה הוא מובן ג"כ עד"מ מי שעולה ברצונו באמת לבנות לו בית היינו שיבוא לידי פעולה ממש כו' היינו שאומר בזה"ל אם יהי' או מתי יהי' הבית כו' והנה זהו דבר באם שאיש הישראלי קונה איזה חפץ או לבוש כו' או בונה בית בודאי הניצוצות שבאותו החפץ שייך לשורש נשמתו כמבואר במ"א ולכן אם קידש בו אשה מקודשת כו' אבל לא בגזל כו' א"כ בודאי כשעולה כרצונו לבנות הבית בודאי אם צריכה הדבר לבוא לידי פעולה כו' הנה תומ"י מתעוררים הניצוצות שלו בכ"מ שהם כו' הגם שהעצים עדיין ביער וצומחים והאבנים בהר כו' כי אפשר שלא יבואו לידי פעולה אלא לעת זקנותו של אותו האיש וכו' ולע"ע הלא ילד הוא בשנים כו'. א"כ הניצוצות הנ"ל השייכים לשורש נשמתו עדיין הם כלולים בכח הצומח שבארץ כו' עכ"ז הם מתעוררים תומ"י כשעלה ברצונו של זה האיש כו' היינו שנקראו עכ"פ בבחי' אין שאינו במציאות עדיין כו' כי קודם שעלה כו' הי' בבחי' אפס ממש כו' והנה הטעם של התעוררות של הניצוצות הנ"ל מוכרח לומר שמיד שעלה ברצונו כו' נשתלחו אורות מנפשו אל המקומות אשר שם הניצוצות כו' ע"כ נתעוררו כו' וד"ל. אמנם אם הדבר קרוב לידי פעולה אזי העצים הנ"ל השייכים אצלו ה"ה ישנם בעולם אזי נקרא בחינת אין שאינו מושג כו' כי הם מוכנים אלא שהוא עדיין אינו יודע אותם כו' ואיך יבוא אצלו כו'. והנה אם אח"כ יסתלק מחמת איזה מניעה שאינו יכול לגמור רצונו כו' הרי הניצוצות שנתעוררו נשארו כגופא כו' כי יצא משם האורות של נפשו כו' אבל לא שנתבטלו לגמרי כו' מאחר שנעשו עכ"פ בבחינת ניצוץ ונק' בבחי' נקודה כו' כמשי"ת. והנה עכ"פ בשעת התעוררותם הי' להם בחינת העלי' ואח"כ נפלו כו' וד"ל. והנה בחינת רצון זה נק' חצי רצון העליון כו' כי רצון זה נקרא ג"כ עדיין בחינת רצה"פ מאחר שהוא עדיין בלתי התחלקות כלל כו' וד"ל וכמבואר במ"א והנה אח"כ כשנתעורר הרצון לבוא לידי פעולה ממש היינו בחינת רצון להביא בחי' רצון הקדום לידי פעולה אזי נמשך אורות הנפש ומאירים להנקודות הנ"ל כו' וד"ל שיתקבצו לשרשם כו' וד"ל, והנה כמ"כ יובן ע"ד דוגמא למעלה כו' בבחי' רצהמ"ו הנ"ל (הגם שבודאי אין לדמות הבורא לנברא כו' אבל הרי כתי' מבשרי אחזה כו' וכידוע בדברי רז"ל לשבר את האוזן א"כ מותר להמשיל במשל זר כו' אבל המשל אינו כלל באמת כמשי"ת) אבל באמת אין המשל דומה לנמשל כי בהמשל הרי הניצוצות הן ד"א ממש שמבחי' התהו כו' ונפש האדם הוא מבחינת התיקון כו' והניצוצות כבר ישנם בעולם התהו עכ"פ