חנה אריאל דברים שסה

רום המעלות כו' וד"ל. וגם מה שאנו אומרים שכוללת בהעלם כל מה שתחתיה עד העילה הראשונה כנ"ל הוא ג"כ רק מצד בחי' האורות שהוא תיקונים דאדם כו' כמו שיתבאר אבל מצד בחינת הכלים עצמן שהן מבחי' תהו הרי הם מפורדים זה מזה בתכלית הפירוד כמ"ש בזמ"ל קדמאין וימת וימלוך כו' ונק' בחינת נקוד' כו' כמשל נקודה שאינה שייכה לזולתה כלל כו' כמשל הטבעת של השלשלת שאמרנו לעיל היינו ג"כ אחר שנכנסו בתוכם האורות וכמשי"ת נתחברו עכ"פ זה לזה ע"י בחינת האור וכמו שאנו רואים בשלשלת שהתחברותן ע"י האויר שבאמצע הטבעות כו' וד"ל

והנה להבין כ"ז בתוספת ביאור הנה אמור בזוהר באד"ר בזה"ל כל רישא דעמא דלא אתתקן כו' עמא לא אתתקן כו' ולשון הזוהר בתחלה עתיקא דעתיקין עד לא זמין תיקונוי באני עלמין כנס עלמין ומשער מלכין. ולא הוו מתקיימי עד דאנח לון לבתר זמנא וכו' עד דרישא חוורא כו' אתתקין כד אתתקן תקין כל תקונין דלתתא כו' מכאן אוליפנא כל רישא דעמא כו' יעו"ש וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין ואתבסמו כו' יעו"ש. והנה להבין מ"ש כל רישא דעמא דלא אתתקן עמא לא אתתקן. דהנה יש ב' בחינת רצון היינו יש בחינת הרצון הפשוט כמ"ש כשעלה ברצונו הפשוט כו' ויש בחינת רצון המורכב כו'. והנה להבין החילוק בין ב' רצונות הנ"ל יובן עד"מ כמ"ש מבשרי אחזה כו'. והנה אנו רואים עדמ"ש מי שעולה ברצונו בראותו בנין מפואר עם כל תענוגי בני אדם כו' ואומר מה והי' אם הי' אצלי בנין מפואר כזה (בל"א ווינצענעש) הנה נתמלא תענוג תיכף ומיד כמו שהוא שלו כנראה בחוש כו'. והטעם מאחר שלא אמר אם יהי' אלא אם הי' אצלי כו' דבשלמא אם הי' אומר אם יהי' א"כ צריך ליתן עצה איך לעשות שימלא כל רצונו להתענג אבל מאחר שאמר אם הי' א"כ אינו רצונו שיושלם בפועל אלא מדמה בנפשו כמו שהוא שלו ממש א"כ אין מחסור כו'. כמ"כ יובן עד"מ ודרך דוגמא דדוגמא למעלה כו'. והנה צריך לבאר בהמשל להבין היטיב הטעם מפני מה מתענג מאחר שמ"מ אינו שלו כלל כו'. אך הענין הוא שמוכרח לומר שבהרצון והמחשבה שלו הוא מבונה הבנין אצלו ברוחניות בכל פרטיו כו' וכאלו הוא יושב בתוכו ומשתורר בו כרצונו ע"כ אי מחסור שיעכב התענוג מלבוא כו' וד"ל הגם שבאמת הוא דמיון כו' כנ"ל מאחר שהו חומר גשמי כו' בודאי אינו יכול לקבל תענוג אמיתי אלא אם יבוא לידי פעולה ועשי' גשמיות דוקא ויכול לחסות בצל הבנין כולו כמו שאינו יכול מי שהוא רעב לשבוע א"ע בראותו מאכל כו'. והגם שמצינו שיתפעל אדם בתענוג משכל חדש שהמציא הגם שהוא דבר רוחני כו' הנה באמת אין זה שכל רוחני אלא לגבי שכלו הקטן. אבל לגבי שכל הגדול הוא דבר גשם כו'. אך מ"מ הגם שהוא דמיון שוא אבל מ"מ מאחר שהדבר יכול להתפעל ע"י אדם גשמי כי נעשה ע"י אדם כו' ע"כ יכול להתפעל ברצון הפשוט בדמיון שהוא שלו להתענג בו אפילו בדרך דמיון מאחר שזה אינו מערכו כלל. והנה למעלה הוא בהיפך אם בדיבורו נתהווה כל העולמות עליונים ותחתונים כמ"ש בדבר ה' כו' כי הוא צוה ונבראו מאין ליש כו' וגם מהווה אותם בכל רגע כו' כמ"ש ודבריו חיים וקיימים כו' א"כ מכש"כ שתומ"י שעלה ברצונו הפשוט נבראו בודאי כה"ע ביותר נצחיות כו' וא"כ בודאי תומ"י נשלם התענוג ונק' שלימותא דכולא כו' הגם שעומדים בבחי' אין ואפס כו' וד"ל וא"כ מובן מכ"ז שעל הרצה"פ לא שייך לומר רישא דעמא לא אתתקן כו' ואפילו עמא לא אתתקן מאחר שהוא ושמו חד כמ"ש המלך המרומם לבדו כו' וד"ל. וגם הלשון וכד אנת תסתלק כו' מאחר שמיוחדין בתכלית הפשיטות כו' וגם א"א לומר עדיין חל ומק"פ כו' היינו שיצמצם א"ע כבי' להיות בבחי' הסתר כו' כדי שיוכלו העולמות לעמוד כו' מאחר שהעולמות ג"כ עדיין בבחינת א"ס ואח"פ כו' וד"ל. וגם שבאמת הרצה"פ בבחינת צמצום מח' אחת כו' עכ"ז עכ"פ אין שייך למקבלים כלל כו' וד"ל. והנה על