חנה אריאל דברים שכה
Hanah Ariel Dvarim 325 · חנה אריאל דברים · free full Hebrew text
Open in the reader →שפתיך פי' היוצא משפתיך דהיינו ענין ופי יגיד הנ"ל שהוא מבחי' דכורא לא יהי' נשאר אצלך בבחי' זו אלא תשמור בחי' שמור לנוק' ר"ל שיביאנו לידי גילוי במוח ולב. ואומר עוד שלא די שיהי' נשמר מלהשתכח אלא מצוה מן המובחר לקיים ועשית פי' שתתקן שיהי' כאשר נדרת לה' אלקיך בחי' חיי המלך שע"י ההתבוננות למטה עשה אתעדל"ע בבחי' כל איש הנ"ל ועי"ז היא נדבה (דבחי' ומדרי' ידבנו לבו למעלה ולמטה כנ"ל) אשר דברת בפיך נדבה היא הכוונה וההתעוררות והדבור הוא תיבות התפלה שהוא ענין העלי' הנ"ל ולקיחת התרומה שהיא מאת כל איש דוקא בבחי' חיי המלך והיינו כאשר נדרת וגם נדבה אשר דברת בפיך שבזה הדבור עם פתיחת הפה הוא ממקום אחד כמובן מכל הנ"ל
ויקרא משה אל כל ישראל וגו' ער למען תדעון כי אני ה' אלקיכם. הדקדוקים אתם ראיתם ואח"כ אמר ולא נתן וכו' ועינים לראות. אחר שהזכיר עד היום הזה חזר למה שהי' מקודם לא בלו שלמותיכם וגו'. גם הכל לשון רבים ונעלך לשון יחיד. וגם מה כל ענין הקריאה להודיע להם מה שהכל יודעים כמאמרו אתם ראיתם וגו'. ואם להודיע שעתה יש להם לב ועינים וכו' הי' לו לומר רק זה לבד. וגם למה הי' קריאה מיוחדת מה שלא הי' בכל משנה תורה. ארז"ל אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות שיעלה זכרוניכם לטובה ובמה בשופר. וי"ל ענין שתמליכוני עליכם מה צריך להמליכו הלא מלך כל הארץ אני וכו'. וגם אם הכונה הי' בזכרונות שיהי' הזכרון לטובה ולא לרעה ח"ו היל"ל אמרו לפני זכרונות לטובה. אלא ודאי משמע שהאמירה תגרום ענין הזכרון עצמו וכשהם הגורמים מסתמא יהי' לטובתם כפי כונתם. אך לזה קשה הא אין שכחה לפני כסא כבודך. גם י"ל מ"ש ובמה הלא אמר שע"י אמרו יהי' הדבר נעשה
כתים כל אשר חפץ ה' עשה וכתיב ביום ברוא ה' אלקים ארץ ושמים. מבואר בכ"ד שמ"ש כל אשר חפץ עשה הוא ענין מארז"ל במח' א' נבראו כל העולמות והיינו מח' הראשונה כמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו לברוא העולמות לא הי' מקום לעמידתן לפי שהי' אא"ס ממלא את כל החלל. פי' כי ענין העולמות הוא להיות מציאות יש ודבר והיינו לשון עולם שיתעלם מהם האחה"פ דאפס זולתו. רק היפלא ממנו כל דבר וכל יכול לעשות מציאות יש והוא מלך עליהם כמ"ש אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא דהיינו קודם שהי' מקום לעמידת העולמות רק בעצמו כבי' שיער כל מה שעתיד להיות וכמ"ש בזוהר גליף גליפו בטה"ע שלפניו ית' כל אשר חפץ עשה והי' הכל. רק שלהיות העולמות מרגישים א"ע למציאות יש ודבר ע"ז אמר בע"ח לא הי' מקום כי אא"ס מתפשט ומאיר שכל מה שפעל ועשה הכל הוא רק כחו וגבורתו דמהו"ע אא"ס ע"כ א"א לעולם להיות מרגיש א"ע להיות יש ודבר לעצמו ולכן אמר בע"ח שצמצם א"ע צמ"פ וכל מדרי' ההשתל' עד שנעשה בחי' או"כ דזו"נ שנק' ה' אלקים וזהו ביום ברוא ה' אלקים וכו' שדוקא בשני שמות אלו נעשה ענין הבריאה דשם הוי' היינו שמהוה את העולמות ע"י צמצום הכלים להעלים עצמות האור שהוא אא"ס דלאפ"מ ואפס זולתו וע"י זה הצמצום נעשה מקום לעמידת העולם שעלו במח' דכל אשר חפץ, ה' וצריך להבין דמאחר שכבר נמצאו העולמות ע"י מדה זו ושם זה דהוי' באו"כ שלו מהו עוד ענין דמדת המל' שנק' אלקים. וזה יובן ממה שהי' בישראל אחר כניסתן לארץ מתחלה שופטים ואח"כ בימי שמואל ושאול הותחלו מלכים. וההפרש בין שופטים