חנה אריאל דברים שכו

למלכים הוא ההפרש שבין חכם למלך. שבפני החכם יש ביטול ושומעים לקולו ובפני המלך בודאי שומעים ג"כ לקולו יותר ויותר בביטול גדול. והוא דבפני החכם הנה כל מי שמשיג ומבין ענין החכ' ויוקר ערכה ומעלתה הוא בטל יותר ויותר בפני החכם ומי שאינו מבין כ"כ הביטול שלו בפני החכם קטן הרבה מאד עד שלפ"ע מדרי' הכרת החכ' פן הוא מדרי' הביטול ומי שאינו חכם כלל אין לו ביטול כלל. אבל המלך עיקר המלוכה הוא על עם דוקא היינו הרחוקים מאד ממעלת המלך ואין מכירים כלל חין ערכה מצד עצמם רק שזהו תוקף כח ועוז מלך שמפני האימה הנמשכת מאת המלך עליהם בטלים הם לרצון המלך לעשות רק מה שהוא רצונו והנה ארז"ל מאן מלכי רבנן הרי גם החכמים נק' מלכי. וגם השופטים שהיו בישראל היו שופטים את כל עם הארץ והיו שומעים לקולם. ענין זה דמלכי רבנן והשופטים שהיו בימים ההם הוא שהחכם או השופט אין מתפשט ממנו שום אימה על העם (רק שסדר הבריאה הוא בכח עליון של הבורא ית"ש שמדרי' נמוכה יש לה ביטול בפני מדרי' עליונה שלמעלה הימנה וע"כ יש ביטול טבעי קצת גם בפני החכם שלא מצד ההכרה במעלת החכ' הנ"ל. אבל זה אין בא כ"כ לפעולה כ"א כמשי"ת אי"ה פה) כי אין ענין ורצון החכם שיראו ממנו רק שישמעו ויבינו את חכמתו שמגלה להם ומלמד אותם. אך החכם שמגלה ומלמד לעם משפטי התו' ממילא הכל ששומעים להם לא ימרו את דבריו ח"ו כל איש ישראל כי כולם שומרים את משפט התורה. ולכן כל מה שיגיד החכם כח דבורו ככח דבר מלך שלטון וזהו ענין שנק' רבנן בשם מלכי. וכן ענין השופטים כמו עתניאל בן קנז שהוא מהשתל' הקבלה דמשה קבל ומסרה ליהושע וכו'. נמצא שהחכם מצד עצמו אינו אלא מגלה החכ' הנעלמת מזולתו. אלא שממילא נמשך הממשלה בהנהגת העם מצד ההכרח דקבלת התו' שזהו מצד עצמם של העם דוקא. אבל המלך עיקר כונתו להיות אימתו מתפשטת על העם שלא יסורו מכל מצות אשר יצוה וממילא תהי' הנהגתם בשלימות הראוי. ומן המשל הזה יובן למעלה ג"כ. דשם הוי' המהווה הכל היינו שמגלה מה שעלה במח' דכל אשר חפץ ה' להיות בחי' עמידה לעולמות וכמ"ש במק"א דזהו מ"ש הוא מקומו של עולם דהיינו מקום העמידה דעולם. רק שממילא כשנעשה העולם יש בזה ג"כ דבר מלך שלטון כי כן הוא כבר במח' בכל אשר חפץ עשה כנ"ל. רק שכמו שבחכם כל הקרוב קרוב אליו במדרי' הכרת החכ' הוא בטל בטבעו יותר כן הוא הענין שבבריאה שרפים וביצי' חיות ובעשי' אופנים כידוע בירידת המדרי', אבל בחי' המלוכה הוא ענין הנסירה שלא להיות בחי' המלוכה בבחי' טפל כנ"ל ובמשל של החכם והשופט. אלא שתהי' המלוכה פרצוף וענין בפ"ע שאין המכוון אלא להתפשט ממנה אימה על העם הרחוקים דוקא שע"י האימה יומשך בהם הכרת אור א"ס ב"ה בכח ועוז המלוכה שלא ע"י רצון העם כ"א ע"י ביטול רצונם בפני אימת המלך המתפשטות עליהם והגם שבענין הכרת האלקות נמשך לפי סדר המדרי' דוקא כנ"ל בבריאה יותר מביצי' וכו' אך עיקר המכוון של המלוכה הוא בסיף מעשה דוקא והיינו ענין עומ"צ דוקא כנז' בדרושים הקודמים והיינו הפרצוף דדור שנכנסו לארץ כנז' שם. אבל פ' דוהמ"ד שנק' פ' הארה כנז' שם הוא כענין הקבלה מהחכם הנ"ל שהוא כענין המלוכה שתלוי בכח העם מעצמם דוקא כנ"ל. וז"ש אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם היינו לעשות אותו בחי' מלך דוקא מלבד בחי' החכם כנ"ל. והיינו ענין הנז' בכאריז"ל שבר"ה נעשה הנסירה להיות בחי' המל' פרצוף בפ"ע לפי שבכל ר"ה חוזר לכמו שהי' בתחלת הבריאה כי כל שנה הוא חידוש מציאות שלם כמו שאנו רואים שבכל שנה ושנה צומחין מן הארץ והאילנות פירות ונובלים בסוף השנה וחוזרים וצומחים בשנה האחרת והיינו שחוזר לבחי' תחלת הענין ביום ברוא ה' אלקים וגו' שתחלה הוא רק בחי' שם הוי' באו"כ עד יום הששי שנברא אדה"ר ואמר