חנה אריאל דברים שיד

הנה כח אחיזתו בנכסים הוא למעלה ממנו ואינו בא בקרבו ובתוכו ולכן אין שולט בה לגמרי כאדם בשלו. וכן הוא אומר כאן דהגם שהוא אחר ירושה וישיבה וזכה להיות יצ"ט שופטן כנ"ל אין זה אלא מירושת ארץ כאשר נשבע לאבותינו וכרות עמו הברית וגו' כנ"ל אבל אין האדם עצמו הזוכה בכל זאת משא"כ אם צדק צדק כנ"ל ירדוף להכיר את מי שאמר והי' העולם בבחי' מוחין דאבא שהוא בחי' חי' הנ"ל דנשמה מבינה וחיה מחכמה וידוע ענין ה' בחכמה שאא"ס ב"ה מתייחד בבחי' החכמה וזהו למען תחי' אתה דוקא ואז וירשת אתה בעצמך דוקא את הארץ. וכבן עשרים שבכח עצמו הוא שליט נכסי אביו כנ"ל

למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל הנה ארז"ל ג' מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ למנות עליהם מלך וכו' וכלשון הפסוק שום תשים עליך מלך. וכבר תמהו כל המפרשים מה חרי אף הגדול הזה שאמר ה' לשמואל הנביא כשבקשו ישראל תנה לנו מלך. ואמר לא אותך מאסו כ"א אותי וגו'

כתיב (בשה"ש) אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (וכן קודם לכן אמר דודי לי ואני לו הרועה בשושנים) ובסדור שער האלול פי' דר"ת אני לדודי ודודי לי הוא אלול ובחודש הזה הקב"ה רועה בשושנים ומשא"כ בשאר ימות השנה רועה בעשב עיי"ש) ואו הוא אני לדודי ודודי לי. לבאר זאת בקצרה. בגמ' פלוגתא בש"א שמים נבראו תחלה ובה"א ארץ נבראת תחלה וחכ"א שניהם כא' נבראו. ובמ"א איתא לשכלול שמים קדמו ובמח' ארץ קדמה. הנה שרש הדברים הללו הוא למעלה. שמים הוא בחי' המדות דע"ס דאצי' וארץ הוא בחי' המל'. נמנו וגמרו כל המקובלים בקבלה תמימה ששרש בריאת העולם הוא לפי שעלה במח' לפניו ית' מדת המלוכה. שבוודאי ישנה לפניו ית'. ושלימות המלוכה הוא דוקא במציאות עולמות וכתיב עולם חסד יבנה משמע שבנין העולם הוא ממדת החסד דוקא. ולכאורה אין זה ממדת המלוכה. וגם איתא בספרים שברא את העולם כי חפץ חסד הוא וענין חפץ חסד ידוע שהוא בי"ג תיקונין דא"א שלמעל' מבחי' מדות דאצי'. ואי' ג"כ ישראל עלו במח' ומחשבתן של ישראל קדמה לכל. הנה ידוע שמדת המלוכה אין ענינה כענין כל שאר המדות שענין כל המדות הן פועלין בראוין לערכן. כמו יהב חכמתא לחכימין. וחסד למקבל הצריך לחסד. וגבורה למי שראוי לגעור בו וכדומה. משא"כ מדת המל' ענינה דוקא בהתנשאות וריחוק הערך ואין מלך בלא עם המוניי חסרי השלימות. והמלך בכח ועוז מלכותו ומוראו עליהם ידריכם וינהלם לפעול גם בהם עניני שלימותו אף שהן בעצמם רחוקים מאד מזה. אמנם מי שאינו רחוק מהשלימות אף שיש בו חסרון שלימות אפשר עכ"פ להשלימו במדות. כמו תחת גערה במבין במדת הגבורה וכן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה באה' זו במדת החסד וכדומה. אבל מי שהוא רחוק מאד לא ישמע לקול גערה וגם א"א להמשיכו, בעבותות אהבה וכה"ג בכל המדות. לזה צריך דוקא מדת המלוכה שפעולתה בהתנשאות הערך דוקא. ולכן גם מי שהוא רחוק מאד מלהתפעל מכל שאר המדות לבוא אל השלימות על ידם. זה יתרון תוקף הדרת מלך להביא גם אותם אל השלימות. וזה פשוט ומושכל לכל שאפי' ע"י כח המלוכה יש מי שצריך להשלימו ע"י מדת החסד ויש ע"י הגבורה או ע"י אחד משאר כחות ומדות (ומ"ש מל' עיקר בנינה מהגבורות היינו בנינה דוקא ואין להאריך כאן) וכל מה שאפשר לתקן בקירוב הערך ע"י פרטי הכחות ומדות עצמן אם הוא בריחוק הערך צריך שיביאו אותן הכחות ומדות עצמן ע"י מדת המלוכה שתשתמש בהן לענינה שהוא התנשאות הערך. ובזה יובן דבמח' שעלה ברצונו ית' לברוא עולמות