חנה אריאל דברים שיג

וכמשנת"ל שהוא בחי' הגדלת הפ' העיקרי בבחי' פב"פ שבחי' אלקות מתייחד במדריג' נשמות ועולמות דבנ"י (דהיינו בבחי' טבעיית שלהם כנ"ל) תתן הפ' הזה שהוא בחי' אמונה כל זאת הנ"ל את בחי' וקיים עלינו בישראל שיהי' בבחי' דכר ומשפיע בעולמות. ושפטו את העם משפט צדק כמו המוסמך הנ"ל שהלכה כמותו בהוראותיו. ועוד כי אלקים שופט. פי' מלבד טעם הנ"ל בפי' מלת תתן לפי שהוא הממנה דיינים כאמור. עוד יותר יש לומר שלכן אומר תתן ל' נקבה לפי שאלקים נצב בעדת אל והוא השופט ע"י השופטים והשוטרים. ומ"ש בארצך אשר ה' נותן לך לשבטיך פי' דקאי אבכל שעריך שאתה משער בלבך בכח מדריגת הנשמות שהוא כח השבטים העולים מגופא דאילנא שעי"ז יונקים כאו"א לפי ערכו ומדריגתו תורת אלקיו לשער בלבו ועז"א שבשערי הארץ הזאת תתן השכינה מדריגה האלקות הנ"ל מינוי וסמיכות שופטים ושוטרים להביא בעם משפט צדק מלכותא קדישא [וכן הוא הענין ע"ד העבודה שענין ההתפעלות הנשמה והגוף מאלקות וכן אפילו התפעלות אלקות ממש שהוא מדריגת אלקות הנ"ל הוא ע"ד מ"ש בזוה"ק ע"פ נודע בשערים בעלה קוב"ה אתיידע ואתדבק לכל חד לפום מה דמשער בלבי' וזהו בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ויש מתפעל ויש מתפעל וכו' כידוע ולא כל העתים שוות ובנ"א אין דעותיהם שוות דבר זה מסור ללב כאו"א ככל אשר ידבנו וימלאנו לבו. אבל לענין מעשה בתרי"ג מצות דאורייתא ומצות דרבנן שהוא משפט העם מלשון עוממות. והיינו הפ"מ. ע"ז אמר שופטום ושוטרים תתן לך שופטים הוא בחי' מוחין ו"ק דאבא כמ"ש במקום אחר בענין שתיק רב. וכמ"כ הוא מה שקבל מרבו דוקא נקרא חכמה ולא מה שאדם מבין מדעתו ועל זה רומז לשון שופטים ולשון שוטרים שהן המקיימים בפועל את המשפט הוא רומז לבחי' הבן בחכמה וז"ש שופטים ושוטרים תתן לך (ולפי"ז יש לפרש לשון תתן על האדם עצמו) בכל שעריך וגו' כנ"ל. ושפטו את העם בפו"מ דתרי"ג מצות כנ"ל]. ולפי שאומר שע"י בחי' יחוד דמדריגת האלקות במדריגת הנשמות ועולמות דישראל יש בהם כח לעשות משפט בהנהגת העולמות סד"א שהרשות נתונה להנהיג לפעמים ברצון לבד ובחפץ הלב (וכדוגמא דלעילא שנאמר ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם כי אהבך וגו'. וכמ"ש במ"א שלא אבה לשמוע כלל הטענות שהי' לו לבלעם לטעון. שאין זה שורש הדין רק כי אהבך ה' אלקיך). ע"ז אמר לא תטה משפט (וקל להבין ע"פ הנ"ל מ"ש לשון יחיד דקאי על האדם) מצד הרצון ולא תכיר פנים מצד חכמה אנושית. ולא תקח שוחד וארז"ל אחד שוחד ממון ואחד שוחד דברים ונק' שוחד שהוא חד היינו קירוב ממהו"ע הנפש הבא מחמת עצמו או מחמת ממון וכהאי גוונא. וארז"ל שלא יקח שוחד אפילו לשפוט אמת פי' שיעלה לו ממהו"ע הנפש ההתעוררות אל אחד מבעלי הדינין לדון לו תכלית האמת כי אם יקח ממון שאין מגיע לו באמת אין זו טובה אלא רעה לנפשו של הבע"ד וגם עז"א לא תקח שוחד לאחד מהן כי השוחד יעור עינו חכמים מלראות החוב בטענותיו של הנותן שוחד ויסלף דברי הצדיקים של הבע"ד הב'. והנה עד כה דבר בענין הפ' העיקרי עד שאינו צריך לבחי' השמיעה דעקב תשמעון כנ"ל. עתה אמר הכתוב אע"פ שכבר מספיק בחי' הפב"פ דאמת ואמונה הנ"ל אפילו להנהגה בבחי' עולמות בפ"מ. עכ"ז צדק צדק תרדוף. ואיתא בכתבי תלמידי האריז"ל דצדק צדק הנ"ל הוא עקבי לאה בראש רחל ורוצה לומר שאע"פ שיש כבר לאדם גם בחי' הטבעיי' מאלקות בשלימות וכנ"ל דיצ"ט שופטן. ואעפ"כ ראוי לרדוף אחרי לאסתכלא ביקרא דמלכא כל מה שיוכל להשיג. והטעם למען תחי' בבחי' ומדריגות חי' דנרנח"י. וירשת את הארץ והוא ע"ד משארז"ל ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים דוקא שאז נכנסים באדם בחי' מוחין דאבא אביו שלו המורישו ונעשה הוא כמו אביו שזכה בכחו לנכסים הללו אבל קודם לכן אף דברא כרעא דאבוהי ויורש נכסי אביו