חנה אריאל דברים שטו

יש ודבר בפ"ע שהוא תכלית חסרון השלימות עד שאינו מכיר כלל האחדות הפשוטה המצויה בכל מקום ולאפ"מ ואפס בלעדה. הנה במח' זו ארץ קדמה שהוא מדת המל' כנ"ל שמחמת שעלה במחשבה להיות מדת המל' עלה במח' להיות מציאת היש ודבר נפרד. ובשכלול שמים קדמו היינו עפ"י האמור שהשלימות הנפעל ע"י המל' הוא ע"י הכחות הפרטיי' דוקא שכל פרט ופרט שיחסר לאיש איש מהעם שלא יוכל לתקנו ע"י קירוב הערך דכחות ומדות של הפרטים החסרים בעם תשלימנו מדת המלוכה. א"כ כשבא להמציא ולשכלל ענין עולם שצריך להשתלם ע"כ שימציא החסרון במציאות מדה וכח חסר השלימות. וזהו שמים שהן המדות קדמו בשכלול שמהן נשתלשל כל פרטי הנמצאים ומחלקותיהן דיש ודבר נפרד שהוא החסרון שלימות כנ"ל. ואחר שקדם השמים להמציא המציאות החסר הזה אז נשתכללה הארץ שהוא מדת המל' מדת ההתנשאות לעשות את היש ודבר בפ"ע בבחי' ריחוק הערך. כמ"ש המשל ע"ז בכתבים מענין החול שסביב לימים ונהרות שהמים שואבים מן עפר הארץ שסביב להם את הלחלוחית המדבק אותן להיות רגבי אדמה וכשנשאב מהם הלחלוחית נשארו בפירוד כאו"א והוא החול. ככה בחי' ההתנשאות דמדת המל' שואב מן העולם את בחי' קירוב הערך הנמצא בו בבחי' כח הפועל בנפעל. וע"י ריחוק הערך הזה תפול עליהם אימתה של מדת המל' להשלימם מחסרון שלימותם. והנה בהשלמה זו להשלים החסרון של היש ודבר יש שני אופנים ימין ושמאל. בחי' השמאל הוא לדחות את רוע החסרון ולמחות את זכרונו בכח ועוז מלך. בחי' הימין הוא לתקן את בעל החסרון שיהי' כל כחותיו וכל מדותיו לרצון המלך. וכשיהי' כל הכחות מיוחדים רק לרצון המלוכה לא זולת זה כלל אין לך שלימות גדולה מזו. וזהו מ"ש בזוה"ק ישראל לימינא והם אשר עלו במח' דמלוכה שתהי' המלוכה עליהם דוקא שהוא בבחי' הימינא. וז"ש עולם חסד יבנה שהשכלול הוא דוקא לבחי' הימינא. אף שמצד ענין המכוון דמלוכה על עם אין נ"מ כלל בין שתהי' בבחי' הימינא בין שתהי' בבחי' השמאלא אך אעפ"כ נבנה העולם בחסד כי חפץ חסד הוא בעצמות הרצון עליון ב"ה ע"כ בחר להיות המלוכה בבחי' הימינא. ולכן עולם חסד יבנה שגם בשכלול שהשמים קדמו והוא הבנין נבנה בבחי' החסד מעקרו ושרשו. וזהו ענין אסתכל באורי' וברא עלמא דהיינו שברא העולם ע"י הסתכלות שתתקומם בו התורה וידוע שהתו' נמשלה למים כמ"ש הוי כל צמא לכו למים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך וכמו שהוא במקום המח' הקדומה כן הוא בסוף מעשה. וגם ע"ז אמרו ישראל עלו במח' דהיינו בחי' הימינא כנ"ל ומחשבתן של ישראל קדמה לכל פי' להמח' עצמה שבה ארץ קדמה כנ"ל וגם לשכלול שבו שמים קדמו אבל מחשבתן של ישראל היא פנימי' ומכוון של המח' וזה נמשך מחפץ חסד שבעצמיות דוקא שהוא ע"ד מ"ש בדרוש ולא ידבק בידך ענין מ"ש ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד דהיינו שתהי' ההתגלות למטה כמו למעלה והיינו שיהי' אור הלבנה כאור החמה והשמים והארץ במדרי' אחת. וזהו קורא אני עליהם יעמדו יחדיו שמצד שקורא אני היינו חפץ חסד הנ"ל שהוא מחשבתן של ישראל ע"י קיום התו' יעמדו יחדיו והוא הדעה דשמים וארץ כא' נבראו. וזהו ג"כ ענין אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים כמ"ש בסדור דבחודש אלול הוא רועה בשושנים דוקא וא"ת שושנים אלא ששונים והוא התו' (ולא כמו בכל השנה שרועה עשב כמש"ש בסידור) וחודש אלול הוא קודם לחידוש העולם ביום ברוא ה' אלקים שהוא ע"י שמים וארץ שזה קדמה במח' וזה במעשה אבל בחודש אלול הוא מבחי' חפץ חסד ורועה בשושנים ע"י התו' לכן אני לדודי ודודי לו בהשואה אחת כנ"ל ששמים וארץ כא' נבראו

ועם האמור שלענין התפשטות אור וכח הא"ס ב"ה לחדש מציאות היש ודבר נפרד ארץ קדמה. ולענין התיקון את היש הזה שיהי' יש ובטל לגבי אא"ס ב"ה שמים קדמו.