חנה אריאל דברים שז

ונתן לך רחמים פי' שיתן לו ה' רחמים לרחם על הבריות הן עניני עוה"ז שגם בהם ניצוצי קדושה וצריך האדם להעלותם ועי"כ יוכל להתנהג גם בעניני עוה"ז כסדרן. רק שיהי' בכח הרחמים שנמשכים מן המוח שבראש דוקא שהוא ענין עומ"ש ועומ"צ כנ"ל: ועי"ז דוקא ורחמך שירחמו עליו מן השמים שהוא ענין חזרת פב"פ וכמשי"ת אי"ה. שזהו דוקא כשיהי' לו רחמים להעלות ניצוצי הקדושה שבעוה"ז. משא"כ כשהוא עודנו בבחי' הכה. תכה הנ"ל אין זה עדיין ענין פב"פ. וז"ש כל המרחם על הבריות דוקא מרחמין עליו מן השמים

ולהבין את כל הענין. יש להקדים לבאר בעניני המצות שידוע בסה"ק שהתורה היא בז"א וי"ו של שם הוי' והמצות הם בנוק' ה' אחרונה של שם הוי'. וי"ל הלא ידוע בזה"ק דרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא שהוא ז"א וא"ו דשם הוי'. כתי' והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד. וקאי לימוהמ"ש שאת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כתיב. ואז והי' ה' למלך על כל הארץ. ואז נא' ג"כ ביום ההוא הוא בחי' כתר יהי'. כמ"ש בזוה"ק יחוד דיהי' ב"פ י"ה. דעכשיו הוי"ו דשם הוי' הוא המשכה מלמעלה למטה מחו"ב למדות ומל' שהוא ה"א תתאה הכולל מחדו"מ דבי"ע. אבל כשיהי' ה' למלך על כל הארץ וכתר עליון איהו כתר מל' לכן יתגלה ביום ההוא ועי"ז יתגלה ג"כ מדרי' י"ה גם במקום ו"ה. וזהו ב"פ י"ה נעשה יהי'. ולא עוד אלא שגם יהי' ה' אחד לעילא באצי' ושמו אחד לתתא בבי"ע הכל בגילוי אחד דביום ההוא שוה בהשואה אחת למעלה ולמטה. להבין את זאת הוא ביאור קצת בענין יחו"ע ויחו"ת. דהנה ידוע שהבריאה היא מאין ליש וששת ימים עשה ה' את השמים וכו' הוא ו' דשם הוי' עשה מאין ליש וכמ"ש בס"י עשה את אינו ישנו. וכן בדבר ה' שמים נעשו הכל הוא מאין. וידוע ג"כ די"ה דשם הוי' ברוך הוא שהן חכמה ובינה אבא ואימא החכ' נק' אין והבינה יש וזווגייהו תדיר מאין ליש א"כ מאין ליש נעשה בחו"ב י"ה ולא בו"ה. ובתניא אחד האמת ואין זולתו זו היא מדרי' החכ' מבואר שממדרי' החכ' לא יבוא התהוות יש ודבר בפ"ע. וכ"ז יובן ע"פ מ"ש בתניא ח"ב במשל דזיו ואור הנר שבבית או זיו השמש. שבמקורו בטל הוא במציאות ואין מאיר שם אלא גוף השמש או גוף אור הנר. ובמקום שאין מצוי שם גוף השמש או גוף הנר ואש הדולק שם יש מציאות לזיו להיות יש בפ"ע ממש. והנה ידוע דיסוד האש שתחת גלגל הירח הוא אויר חשוך ואינו בבחי' הארה כלל. רק כשמאחיזין אותו בכלי דהיינו פתילה או עץ הנדלק אז נעשה האש עצמו דבר מאיר. וזהו משל למ"ש החכ' מאין תמצא. דכתר עצמו הוא המתנשא מימו"ע לגמרי ואינו בערך הארה כמשל אויר החשוך דיסוד האש. והחכ' הוא אור בכלי מאין תמצא כלומר מחשך דכתר שנא' בו ישת חשך סתרו וכו' שענין הארה ואור וגילוי בערך עולמות הוא שם באפס ואין לגמרי. נמצא באו"כ דחכ' האין הוא בגילוי ועודנו רק בחי' אין וכלומר שאינו נפרד כלל מהיותו בחי' יסוד האש לא דבר אחר כלל רק שבא במקום גילוי באו"כ. והאין הזה בא ליש בבינה שהוא כמו הזיו שמתפשט מן השמש או אור הנר להאיר בבית שבודאי ישנו יותר במציאות במקום אור הנר עצמו אלא שבטל שם לגבי אור הנר עצמו שגם הוא אינו אלא אור הנר עצמו שהוא אש היסודי כנ"ל. אך אחר שנמצא הזיו הזה אף שעודנו בטל במציאות באור הנר יתכן לקרותו עכ"פ בשם יש לפי שכבר נמצא מציאות הזיו שכאשר יהי' מקום פנוי מגוף אור הנר שם יהי' הזיו ליש ממש ומזה יובן בנמשל דבבינה כבר יש שרש מציאות היש ודבר בפ"ע רק מפני יחודה בחכ' (שהוא כמשל גילוי אש היסודי החשוך כנ"ל) אין מקום להתהוות הזיו בבחי' יש ודבר. אלא הוי"ו דשם הוי' שהוא מדותיו של הקב"ה ו"ק שהוא מקומו של עולם היינו דאו"כ דמדות (דז"א ו' דשם הוי') עושים בחי' מקום