חנה אריאל דברים שח

להיות נמשך שם הזיו ואור דבינה להיות בבחי' יש ממש. והיינו ענין הוי"ו שהוא המשכה ממקום עליון למקום שיוכל, להיות שם בבחי' יש ובבחי' זו יש חילוק והפרש גדול בין מציאות היש היש בבחי' עולם האצי' בין מציאותו בעולמות דבי"ע. והנה הקב"ה (וא"ו דשם הוי' ב"ה) בידיעת עצמו יודע את כל הנמצאים כמו שהוא עושה את האינו ישנו א"כ גם בבחי' ישותו אין בו רק האין אלא שהוא ית' בכחו וגבורתו עושה אותו ליש בפני ידיעת עצמו של הנברא אבל באמת אין בו רק מה שהוא אין. וזהו יחו"ע דהיינו ההתבוננות שכפי האמת גם אחר שנברא העולם אינו אלא בחי' אין לבד כמו שהוא בידיעתו של הקב"ה. אמנם מצד מדת מלכותו ית' שהיא ג"כ ספירה עליונה דיחוד אור א"ס ב"ה אוחו"ג חד ואין מלך בלא עם יש ודבר בפ"ע. ובכח וגבורת אא"ס ב"ה הכל יכול במדה זו נותן מציאות אמת גם להבחי' יש ודבר בפ"ע שגם בידיעת הנברא ליש ודבר בפ"ע גם בו נמצא גילוי דאא"ס ב"ה אלא שהוא בענין ואופן זה שהיש ירגיש א"ע ליש ודבר בפ"ע וזהו יחו"ת. והיינו שבהתבוננות דיחו"ע הכל הוא בחי' אין ובו מיוחד אא"ס ב"ה. ובהתבוננות דיחו"ת גם בהיש הוא יחוד אא"ס ב"ה. אמנם כ"ז הוא רק במדרי' אין ויש שהוא שרש חיות והתהות עולמות אבל לגבי מהו"ע אא"ס ב"ה בבחי' המתנשא מימו"ע לגמרי אין האין והיש גם שניהם עולים בשם אלא כולא קמי' כל"ח. אך בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית ובשביל התו' שנק' ראשית ברא אלקים את הכל. שע"י האמונה דמה יפה ירושתינו מאאע"ה ראש למאמינים שנגלה עליו אדון הכל היינו בבחי' מהו"ע ית' שלמעלה ממדרי' אין ויש דעולמות נגלה לאאע"ה גם בהיותו בנשמה בגוף נברא. ולהיות שנגלה עליו בבחי' שלמעלה מהתחלקות המדרי' דאין ויש דעולמות לכן נעשה בחי' מרכבה גם בגופו שלא הי' שום כח תנועה ורפרוף עין ונדנוד שערה מבלעדי הרגשת האלקות. וזהו שקיים את כהת"כ כמ"ש וישמור משמרתי מצות חקותי ותורותי דהיינו שקיים התו' למעלה פי' שזהו בשביל התו' שנק' ראשית שתתגלה במקום מדרי' השתל' דאין ויש דעולמות. התו' שהוא פנימי' רצה"ע ב"ה דהיינו אא"ס שבכתר המתנשא מימו"ע כנ"ל. שבודאי יש התגלות מזה למעלה בע"ס. כלומר שגם במקום שהוא מקומו של עולם דהתחלקות מדרי' דאין ויש והשתל' נגלה שם מפנימי' הרצה"ע דהיינו מלמעלה. והן המצות שהקב"ה עושה בעצמו כמ"ש אשר קדשנו במצותיו כביכול שהוא עושה בעצמו והעשי' שלו כביכול היינו הגילוי דמהו"ע שלמעלה מהשתל' וזהו נק' אברין דמלכא שהן רמ"ח פקודין רמ"ח גילוים פרטיי'. ויתבונן המשכיל להבין את זאת ממה שידוע שרמ"ח אברי הנשמה אלקית גם הם מכוונים נגד רמ"ח מ"ע וגילוי אברים של הנשמה הוא בהרגשת עונג והתעוררות מיוחד פרטי לכל מצוה ומצוה בענין ואופן אחר ממצוה אחרת. ומזה יתבונן המשכיל למעלה שגילוים פרטיי' דמ"ע מפנימי' רצה"ע המתנשא מימו"ע דהשתל' ברמ"ח מ"ע נק' אברים דמלכא. והנה הגם שלמעלה בבוא אור המצוה באו"כ די"ס דהשתל' אין ספק שבא עי"ז תוס' שפע בעולמות. מ"מ כשאין קיום המצות למעלה באין להאיר למקבל ממש דעולמות. הנה או"כ די"ס אפי' דמדרי' השתל' אוחו"ג חד בהון אין תוס' האור דמצות ניכר כ"כ עד שבא אאע"ה וע"י האמונה השיג מדרי' יחו"ע הנז"ל ולכן הי' גופו ג"כ מרכבה ממש בביטול דאין ובמה שהי' מקבל משם אור המצות דבחי' אברין דמלכא הנ"ל הי' מקיים אותם במעלה רבה ויתירה על מה שהי' ענינם בלי מקבל כנ"ל וגם יכול להיות שהוא בעבודה התמימה הי' מעורר ענין המצות הנ"ל למעלה. אבל למטה במקום הרגשת הישות דבריאה לא נתנו לו המצות לפי שגם התו' (שנת' פי' ענין התושב"כ בדרוה"ק פ' עקב שהוא בחי' יחו"ע ועיי"ש גם ענין התושבע"פ כו') לא נתנה לו למטה אלא שהוא השיג אותה למעלה כאמור. ובמ"ת זכו ישראל למצות ג"כ דהיינו שיבוא אור פנימי' הרצה"ע גם