חנה אריאל דברים שד

בל' יחיד שמדבר עם בחי' הנשמה שנק' ישראל ואומר שתשמע ותשיג בחי' היחוד דה' אלקינו ה' אחד. ועי"ז ואהבת וגו' ויומשך מזה והיו הדברים האלה ושננתם וכתבתם כי הנשמה מכרת את בוראה והיחוד ובעת שמתבוננת בידיעה והכרה זו נעשה ההחלט הגמור לקיים את כל מצותיו וכמו שאי אפשר כלל להיות באופן אחר. וזה נק' עומ"ש, מלכות שמים הוא ההשגה דה' אחד ובתפלת ר"ה בעשרה מלכיות נחשב פסוק זה למלכיות והעול הוא נמשך מזה בבחי' עקבי לאה הבאים למטה מן החזה במקום המוחין דקטנות להיות החלט קבוע לא יסור מקיום המצות. מבואר א"כ שעיקר בחי' השמיעה הוא בבחי' פ' לאה ודוהמ"ד אלא שממנו ימשך גם למטה מהחזה בראש רחל. ואח"כ אמר וידעת כי ה' האלהים האל הנאמן וכמשנ"ת בפ' עקב היינו שתהי' ענין השמיעה דשמע ישראל בבחי' פב"פ דקוב"ה ועז"א והי' עקב תשמעון את המשפטים דוקא וכמש"ש. ושמר ה' אלקיך לך וגו' רומז לכל הע"ס כמש"ש שזהו שלימות בנין הפ' למטה מן החזה. ולכן בפ' עקב אומר פ' והי' אם שמוע תשמעו לשון רבים שמדבר עם הגופים שגם הם בטבעיי' שלהם תשמעו ושמתם את דברי אלה וגו'. וזאת הפ' נק' עומ"צ. כי קיום המצות המבואר בפ' זו הוא מכח אלקי הבא בטבעיית גופות בנ"י בבחי' הפ' דרחל הנ"ל. ולא מן ההשגה וההתבוננות ביחוד ומלכות שמים

ועתה יובן אמר ריב"ק למה קדמה כלל פ' שמע לוהא"ש ולמה אנו צריכין לקרותה עכשיו ולא די לנו בפ' והא"ש לבד. ואף שאמרה משה היינו רק כשבא לבנות הפ' דדור שנכנסו לארץ לשלימות הבנין הי' צריך לבחי' עקבי לאה כנ"ל. אבל אחר שנכנסו לארץ נתבטל לגמרי בחי' הפרצוף דדוהמ"ד כידוע בע"ח ובסה"ק. כמ"כ יש לנו להסתפק בפ' העיקרי דקיום המצות לבד. ולמה קבעו לקרות גם פ' השמיעה. ואם בכדי לקיום מצות היחוד דשמע (דלענין השגה והתבוננות יש כמה מקראות וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' וידעת כי ה' אלקיך הוא האל הנאמן וכדומה) אך קשה למה קדמה ונסמכה לפ' והא"ש דמשמע ששניהם ענין אחד ושייכים זה לגבי זה. וזה אינו דפ' דשמע הוא החיוב מצד התבוננות והשגה. ופ' והא"ש החיוב מצד הטבע אלקי' השוכן בישראל כנ"ל (והוא כעין הקושי' שבתניא למה הוצרכו דור שנכנסו לארץ לקרוא פ' שמע שיש בה מצות מס"נ וכו' וכמשנת"ל). ועז"א כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ. פי' עומ"ש ועומ"צ הוא בחי' מלך ומלכותו הנז"ל וכמשנת"ל שהמצות הן אברין דמלכא. וענין העול הוא כמו עול השור שמחמת העול לא יכול לנטות חוץ לשיטת המסודר מן קונהו וזהו עומ"ש שהוא כעומד לפני המלך ורואה כבוד גדלו ותפארתו והדר כבוד מלכותו בהוד מלכות עד שאין שום סברא תוכל לעלות על הדעת שלא לקיים כל אשר יצוה. ולשון יקבל עליו עומ"ש הוא ההסכם וההחלט מחמת הוד מלכות הנ"ל שההסכם הוא כמו העול ששומר שלא יסור מלמלאות ולקיים רצון המלך במלכותו. וקבלת עומ"צ הוא במ"ש בפ' והא"ש ונתתי מטר ארצכם וגו' השמרו לכם פן וגו' ועצר את השמים וגו' וכו' שזהו בחי' חו"ג. אם שמוע תשמעו הרי חסד ונתתי מטר ארצכם וגו'. ופן יפתה לבבכם הרי גבורות קשות ודין וחרה וגו' ולפי פשוטו זאת הידיעה הוא כמו עול לשמור דרך קיום המצות ולא יסור מהן. וע"פ האמור לעיל כאן יובן שעול מצות ר"ל עול המלך חוזק הדביקות והתקשרות במלך עצמו שהוא סוכ"ע ואינו מושג כלל לנבראים. ומה שמשיגים ויודעים הוא רק מבחי' ממכ"ע כידוע וזהו עול מלכותו עומ"ש. אבל ההתקשרות במלך עצמו הוא שלא בדרך השנה (ואף שהנשמה מכרת את בוראה למעלה מהשגה והבנה. כי בנים אתם וכמ"ש בכ"ד. הנה מזה לא יומשך עול על הגוף לקיום המצות כי אין הנשמה לבדה מושלת בגוף) רק הוא ענין כח החו"ג דמלך עצמו ב"ה וכמו שמאברין דמלכא נמשך כח המצות בישראל כך