חנה אריאל דברים רצד

אשר לא ידעת וגו' וכלומר שלא הרגישו מאכילתו בגוף שום הרגש והטעם והחיות והכח הי' רק מן הנשמה וכן הוא הענין בעומ"ש בפ' ראשונה אף שנא' ואהבת וגו' באה' ותענוג ורצון אך הוא הכל מצד הנשמה כי השגה ההיא הנז' בדרוש הקודם היא רק מצד הנשמה עצמה וכמ"ש שמע ישראל ונת' שם דקאי על הנשמה שנק' ישראל אב הגוף אין לו ולנפשו החיונית הבהמית שום השגה ותפיסא בזה כלל וכלל ואעפ"כ האה' דואהבת הוא בכל לבבך בשני לבבות יצ"ט ויצה"ר שמצד הגוף ונפה"ב שמלאך רע דיצה"ר בע"כ עונה אמן לאהבה ותענוג דנפה"א מפני תוקף כחה ואורה ולכן נק' בשם עול מלכות שמים והיינו מצד הגוף ונפה"ט. ופרשה שני' הוא בחי' עול מצות וכמו שנאמר ושמתם וכנז' בדרוש הקודם הנ"ל ושם נאמר ונתפרש אחר בחי' ואבדתם מהרה וגו' בחוץ לארץ שאין האהבה דלאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו וכו' גלוי' כל כך בקרב האדם ואף על פי כן ושמתם בבחי' עול מצות דוקא ועל זה מסיק בסוף למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים על הארץ כנז' בדרוש הנ"ל להיות כימי השמים על הארץ שהוא בחי' ביטול בעצם ובמדרי' עליונה דכאשר דבר ה' אלקיך לך והיינו שמן הגלות דוקא יבוא משיח בב"א. כי הנה כתי' וזרעתי' לי בארץ וארז"ל כלום אדם זורע קב אלא כדי שיתוספו עליו כמה כורין כן גלו ישראל שיתוספו עליהם גרים. ופי' גרים הוא הניצוצות קדושה שמתבררים ע"י קיום תומ"צ בגלות וע"י בירור הניצוצות ממקום האוה"ע דוקא עי"ז יזכו להיות כימי השמים על הארץ הנ"ל. ושלימות בירור הניצוצות הוא ע"י קיום תומ"צ בבחי' עומ"צ דוקא (וזהו אחר מ"ש ואבדתם מעל הארץ הטובה שנק' ארץ טובה ורחבה בבחי' התרחבות הלב בבחי' אה' ורצון בגוף ג"כ וכמ"ש בתחלת הפרשה לאה' וגו' ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם וגו' דגנך ותירושך ויצהרך שהוא בחי' החב"ד המאיר גם בנשמה בגוף וגם הגוף נהנה מזה וכמ"ש במק"א ואין זה אלא קיום המצות ולא עול מצות ולא יבוא עי"ז ענין כימי השמים על הארץ הנ"ל. אלא דוקא כשואבדתם מעל הארץ הטובה ואז יהי' בבחי' עול דוקא ושמתם וכו' ויהי' שלימות הבירורים יבוא מזה ענין כימי השמים על הארץ). והנה לפ"ז יש להבין א"כ אם לא היו ישראל חוטאים והיו נשמרים ממש כמ"ש השמרו פן יפתה כו' איך היו מתבררים הניצוצות ואיך הי' בא משיח. וגם הלא במשנה אמרו למה קדמה פ' שמע לפ' והא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, וזהו ודאי גם בא"י משמע שגם בא"י נק' עומ"צ. אך באמת ענין פ' והא"ש היא מדברת בבחי' עומ"צ דוקא וגם בא"י שנק' ארץ טובה ורחבה כנ"ל בהגה"ה צריך לקבל עליו גם בחי' עומ"צ דוקא כמ"ש ושמתם את דברי וגו'. ועי"ז היו מתבררים כל הבירורים אפי' מן אוה"ע. רק הענין הוא עד"מ שהאיש המוצלח פרנסתו מזומנת לו בביתו ומקדמת לפתחו ושאינו מוצלח צריך להתייגע ולשוטט ולבקש ולחפש אחר פרנסתו להיות מהולכי מדברות ויורדי הים וכו'. וענין עומ"צ הוא בחי' ההגדלה דפרצוף דור שנכנסו לארץ הנ"ל (שנק' רחל כנ"ל) עד בחי' הכתר עליון (ולפי"ז מה שלא נאמר בפ' זו דוהא"ש בכל מאדך אינו מפני שהוא מדרי' נמוכה ממדרי' פ' ראשונה כמ"ש בדרוש הקודם שהרי נת' שגם כאן הוא בבחי' כתר מל' אלא כמשנ"ת שם דבכל מאדך הוא רק במקום שאין תמורה לנגדו ובחי' עומ"צ לברר בירורים הוא דוקא במקום התמורה וכו'. ומ"ש כאן ואספת דגנך וכו' ולהלן הוא אומר ועמדו זרים ורעו צאנכם ואמרו בגמ' כאן בעושים רש"מ כאן בשאין עושים וכו' היינו דעושין רש"מ שאמרו בגמ' הכוונה שעושין כתר מל' בבחי' שלמעלה מהירידה לברר בירורים ופסוק ועמדו זרים נא' לימוהמ"ש שאז את רוח הטומאה אעביר מן הארץ ולא יהי' בירורים מן האומות. וכן בפ' ראשונה דק"ש שנת' שנק' עושין רש"מ היינו ג"כ בבחי' שלמעלה מבירורים ולכן נק' עומ"ש דוקא כנ"ל לפי שהגוף אין לו שום