חנה אריאל דברים רפו

לכתר אחרי שכבר נעשה הסכם שיהי' הוא למלך מה צורך לכתר. אך הענין הוא שיש צורך בזה בין מצד המלך בין מצד העם. דהנה שלימות המלך הוא שהוא מעצמו רם ונשא וגבוה מאד בשכלו ומדותיו עד שמצד עצמו לא הי' רוצה להתעסק בהשגחת הממלכה להנהיג את העם שבמדינה ולהישירם (כשאול שהי' נחבא אל הכלים) רק שעושים בני המדינה לו רצון שיתרצה למלוך עליהם ואף שכבר עשו לו רצון הנה ענין רצון שמשתנה תמיד אצל האדם מעת לעת אחרת. ויכול להיות שיחלש הרצון אצל המלך ולא ירצה להשפיל א"ע בהנהגת המלוכה כמו שהי' קודם שנתרצה למלוך עליהם. וכן בבני המדינה אף שנתרצו כולם וקבלו את המלך בכל תוקף ועוז כבוד מלכותו מחמת שאין זה אלא בכח הרצון שנתרצו כך והדבר התלוי ברצון אפשר שיחלש כחו כנ"ל ע"כ מלבישים העם שבמדינה את המלך בכתר מל' שזה לבוש שאין לובשו רק המלך לבדו וע"י מעשה זה שבפו"מ בהלבשת הכתר נעשה הדבר בהסכם חזק בל ימוט לעולם שאין שייך עוד מח' וישוב הדעת אם למלוך או לא אלא נעשה כן שזהו הדבר הטוב ויפה מאד בין אצל המלך שימלוך עליהם וינהיגם כרצונו הוא טוב מחד לפניו ואדרבה אם יש שום רמז ומח' שלא ימלוך הוא דבר שא"א לו לסבול כלל (וכמ"ש בגמ' בתחלה כל האומר לי עלה לה אני שופך עליו קומקום של חמים ולבסוף כל האומר רד ממנה אני כופתו ומניחו לפני ארי). וכן אצל העם שבמדינה נעשה הסכם חזק עד מאד שכן הוא טוב ויפה ושום מח' נגד זה הוא רק רעה גמורה וצריך לעקרה ולשרש אחריה (וכמ"ש מי האומר שאול ימלוך עלינו). ומזה מובן גם למעלה בענין כתר מל' (שהוא ענין הבאת הענין דבינה הנותנת טעם באדם למעלה גם באדה"ת וכמשנ"ת שזהו ע"י כתר מל' דוקא). שבין מצד בחי' המל' צריך לתקן הדבר שתהי' היא מאירה תמיד בכחה להמשיך ההארה מאדם העליון לאדה"ת (והיינו ע"י רוב יגיעת הנפש פעמים בענין השמע ישראל שהוא ההתעוררות למעלה). שאם לא יתקנו זאת במדרי' בחי' הכתר שמכתירין למלך כנ"ל במשל שיהי' זה חק ולא יעבור להמשיך הארת יחודו ית' מאדה"ע לאדה"ת יכול להיות שהגם שישוב להתבונן ביחודו ית' לא יתפעל מזה כלל מחמת פר"ע שקדמה לו שאז כבי' גם בחי' רצון כ בחי' המל' מסתלק ממנו. אך אם ברוב עבודה ויגיעת נפשו פעמים רבות ותכופות יש יכולת באדם לתקן לו בחי' כתר מל' למעלה. והיינו ע"י בחי' הב' שנז' במשל בתועלת הכתר מצד העם וככה הוא בנמשל שע"י השמיעה טובה דשמע ישראל פעמים רבות יהי' נעשה מוסכם חזק וקבלה שלימה שאמתית שם ה' אלקים הוא הוא האמת והעיקר שאין מקום לשום דבר בעולם שיהי' בו טובה אמיתית ותענוג נצחי כקבלת מלכותו ית' וליכלל ביחודו ולכן אף אם לפעמים ימשוך אחר תאוות נפשו ולבבו (בהסתלקות המוחין דשמיעה הנ"ל) לא יהי' זה ענין פר"ע ח"ו כי זה הוחלט אצלו שהוא דבר שא"א אלא שמתאווה וחומד למלאות תאות לבו ולכן גם למעלה לא יסתלק בחי' הכתר מל' גם מצד בחי' מדת המל' עצמה כנ"ל. ואחר שעשה האדם בחי' הכתר מל' כנ"ל אז דוקא יוכל לקבל עליו עומ"צ דבירורים ואספת דגנך וכו' משא"כ אם לא קבל עליו הכתר מל' יכול להיות שכאשר יבוא לנהוג המנהג ד"א יהי' כאחד הריקים שחומדים העוה"ז מצד הנאת העוה"ז החביבה עליהם ביותר. וע"ז נא' פן תשכח את ה' אלקיך ח"ו לגמרי. וז"ש במשנה הנ"ל כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ כלומר שאז תהי' הנהגתו מנהג ד"א מחמת עומ"צ דוקא

וזהו ושמעת ישראל ר"ל בחי' השמיעה הנ"ל לעשות למעלה באדה"ע בחי' בינה שנותנת טעם באדם ושמרת לעשות בחי' השמיעה היא בעשיית הכתר מל' שזה צריך שמירה גדולה כי והארץ נתן לבנ"א. וגלו לאדום שכינה עמהם שאף שהשכינה שרויה בישראל אעפ"כ הבחירה בידם ויכולין לבוא לידי פריקת עומ"ש ממש ח"ו וזהו