חנה אריאל דברים רנח

כח המצות שיש בהן כנ"ל מתפשט מעצמו ובא אל המעשה בפו"מ של המצוה אלא הוא תלוי ועומד בכח המ"ת. שהתו' נתנה ממש לישראל כמ"ש עם תורתי בלבם. ופי' הדבר הוא מה שאנ"ר אשר כל דברי התושב"כ ושבע"פ מתוקן ומקובל לכל ישראל ומשתמשים בהם בהשגה והבנה ככל דברים המושכלים בשכל אנושי אף שרוב הדברים לא יתקבלו כלל לחכמי הפיליסופיא שלא נתנה להם התו' ולכל החכמים דשכל אנושי. אלא שלישראל נתנה התו' במתנה ולכן יש בקרבם בהעלם עכ"פ איך שהיא התו' במקומה כמ"ש קצת מזה בפ' מטות וכמשי"ת עוד לפנינו בעז"ה. ומחמת מתן התו' הזה הוא יוקר וחביבות המצות על כל ישראל אפי' נשים וע"ה. וכן ארז"ל הלומד תורה לשמה. פי' לשמה היינו שלומד רק מחמת זה שהיא תורת אלקיו ולא מחמת שאין לו מה לעשות ואינו רוצה לילך בטל מכל עסק ומחמת זה הוא עוסק בתו' שאם הי' לפניו דבר וענין אחר במה להתעסק לא הי' עוסק בתו' אין זה לשמה (אבל מ"מ שכר מצות ת"ת יש לו). ואפילו מי שפרנסתו הוא עסק מלמדות יכול לעשות למודו לשמה. ע"י שישים אל לבו דעת ותבונה לעורר חשק וחפץ לבו ביותר בעסקו עם התלמידים מחמת זה שהעסק הוא בתורת ה' גם זה נק' תורה לשמה וע"ז ארז"ל ומכשרתו להיות צדיק וכו'. היינו שמחזקת כח המצות שנתנו לישראל כנ"ל לצאת אל הפו"מ. והנה כח המצות ואפי' כח התו' הנ"ל הוא בהעלם עכ"פ בישראל וכמדרי' סוכ"ע בעולמות. דגם שכמצביי' עביד בחיל שמיא וגו' העולמות אינם משיגים כלל מה שהוא ית' עושה בהם כמו שמושגת השגה והבנה בהתבוננות באלקו'. שמן ההשגה בא ההתפעלות לבוא אל הפ"מ זהו מבחי' ממכ"ע המאיר בעולמות דוקא. אבל כמצביי' עביד הוא בלתי מושג להם למה עושים כן אלא נעשה כמו טבע בהם והיינו לפי שהוא מבחי' סוכ"ע. וכן הוא כח התומ"צ בישראל הוא בבחי' סוכ"ע. ואחר מ"ת צוה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. היינו שכח התומ"צ שבהם יבא בהם דוגמת בחי' ממכ"ע והו"ע בחי' התפעלות אלקיים הנז' כ"פ דהיינו שההתפעלות עצמה הוא כח אלקיי ממש ולא כח הנשמה מעצמה. ונז"ל כ"פ שיש בזה ב' בחי' פרצו' דור המדבר שנק' פ' הארה ופרצוף העיקרי דדור שנכנסו לארץ. פ' הארה הוא דור דעה כלומר שרק בדעה בינה והשכל שוכן בהם כח אלקי הנ"ל דהתפעלות אלקות ולא הגיע כלל אל מקום ובחי' מדות הטבעיי' להתפעל מכח השכינה הנ"ל רק שבשעת מעשה דהשגה אז נגלתה עליהם בחי' מלכותו של מדרי' ובחי' הקב"ה הנ"ל. והרואה מדת מל' זאת א"א לו כלל להיות לו שום דבר תנועה מכח טבעי גופני דנוגה וישות דעוה"ד ע"ד האמור למעלה במלכותך מל' כ"ע. אבל כשנסתלקה הדעה והארה הנ"ל נתעורר טבע הגופני ונה"ט בכל תוקפם וכחם. והם מצ"ע א"א להם כלל להשיג בחי' אלקות להתפעל ממנו. אבל פ' העקרי הוא שהגיע כח בחי' השכינה הנ"ל עד מקום המדות הטבעיי' בישראל שיתפעלו בבחי' התפעלות אלקיי' ממש בכח המדות דנר"נ דקדושה והם גוברים ומכניעים את מדות דנה"ט והגוף להיות נשמעים לרצון הנר"נ. ועוד מעלה רבה ויתירה הוא בבחי' פ' העיקרי הנ"ל הוא שהוא השוכן בישראל בא"י דוקא שהיא קדושה מכל הארצות מצד עצמה. רק שכנעני וחתי וגו' כשהיו יושבים עליה היו מטמאין אותה מל' טמטום כידוע ונטמתם ונטמטם וכו'. כי לא מוכנים כלל לא מצד עצמו וכ"ש מצד נכרי' עבודתם לכו"מ. ולא היתה קדושתה נגלית כלל. אבל כשנכנסו ישראל לארץ נגלתה קדושת הארץ עליהם ומחמת כח קדושה זו השורה בכל הארץ ישראל עד שהרכבת ד"י שבגוף ונה"ט הי' באים מקדושת הארץ וממקום קדוש יהלכו גם כחות הטבעיי' (שא"א להשיג בחי' התפעלות אלקי עד עת קץ) להיות נמשכים בישרות לב אחר התפעלות הנר"נ מבחי' השכינה כנ"ל. וע"ד העבודה בנפה"א, הנה ארז"ל כל הדר בחו"ל דומה כמו שאין לו אלוה והדר בא"י דומה כמו שיש לו אלוה והדקדוק