חנה אריאל דברים רנז

למעלה ונשאר המקום למטה חול. וכמ"ש בספ' ע"פ והבית הזה יהי' עליון כל עובר עליו ישום (מלכים א'). שר"ל והבית וקדושתו יסתלק למעלה ויהי' עליון. ולמטה כל העובר ישום בראותו אותו שממה וכמ"ש בגמ' ביתא קליא קליית. אשר מכ"ז נראה שהקדושה ושכינה נסתלקה למעלה מבהמ"ק שלמטה והוא היפך מהידוע משרז"ל גלות השכינה עם ישראל בגלותם גלו לאדום שכינה עמהם גלו לבבל שכינה עמהם וכו' ובזוהר בכ"ד למפרק לשכינתא וישראל מגלותהון. כתיב מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך וגו'. ומלכותו ית' תקיפא ואימתא יתירא. א"א לרואה כבוד מלכותו ית' שלא יכנע ממנה. וסיבת הבחירה בטו"ר הוא מפני ריבוי הסתרות והעלמות זה אחר זה בשפל המדרי' שאין רואים ומשיגים כלל את כבוד מל' ית'. וגם נפש הטבעית ושכלי' דשכל אנושי אין בהם כח והכרה בענין אלקותו ומל' ית'. ואף המחקרים בשכל אנושי בענין האלקות אין רואים את כבודו כלל וכמ"ש רם על כל גוים ה'. רק הנשמה אלקית היא מכרת את בוראה להתפעל ממנו ית' בכל כחותי' דרצון ושכל ומדות ומחדו"מ. אך גם היא מלובשת ומוסתרת בתוך נפש הטבעי' החיוני' הבהמי' בגוף. וע"ז נא' שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שבהתבוננות בבחי' ואתה מחי' את כולם דהיינו לראות ולהשיג את בחי' החיות שבתוך העולמות ממש שהוא בחי' אלקות שברא את הכל מאין ליש. ובכח האמונה והכרת הנשמה את זאת שהוא ית' עיקרא ושרשא דכ"ע. אזי מתפעלת גם נה"ט שבאדם שטבעה לחפוץ בדבר הטוב ולבחור בו שתחפוץ בקרבת אלקים וכן לירא ולהתבושש ממנו ית' כי גם זה הוא טבע האדם להתבושש ולירא מפני הגדולים. לכן יתגלה בנפש האדם הטבעיי' בחי' היראה ואה' שבכח הנשמה גם בנה"ט שטבעה ג"כ לבחור בטוב לה. וע"י ההתבוננות יושג לה שזה טוב לה לפי שזה הוא העיקר והכל טפל. ואף שבעצם הטוב דקרבת אלקי' אין להנה"ט השגה בו כלל כנ"ל הנה זה הוא כבוד מל' ית' מלכות כ"ע שיתבטלו בפניו הכחות הטבעיי' בבחי' ביטול היש. פי' שבישותו ואהבת עצמו לבחור בטוב לפניו שזה עצמו אינו אלא בדברי טוב עוה"ז ותענוגי' מתבטל הוא ונהפוך לאהוב את עיקרא ושרשא דכ"ע. וזהו ממש כח אהמ"ס דנפה"א המלובשת במדות הטבעיי' דנפה"ט. כאדם המביא את מלבושו למקום שהוא הולך ובא. והיינו מקום גילוי כבוד מל' ית' שממשלתו בכל היא. דוק היטב והבן את זאת כי הוא יסוד הענין שהכוונה לבארו בדרוש הזה, למעלה מזה הוא ההתבוננות דאהבת עולם, אהבתנו ה' אלקינו. והוא ענין ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם, פי' שכאשר בחר בנו להיות נק' אלקי ישראל שהוא ית' בכבודו ובעצמו שהוא הבורא את הכל עד שכל החיות שבעולמות גם הוא כלא ממש קמי' ית'. וקרבתנו מלכנו לעבודתך ושמך הגדול עלינו קראת היינו בחי' המל' בבחי' היותו בורא את הכל (שזהו למעלה מעלה מבחי' המל' דואתה מחי' את כולם הנ"ל). הנה התעוררות האהוי"ר עי"ז הוא בבחי' כחות אלקיים דנפה"א עצמה נק' ביטול בעצם. שזה הוא עצם טבעה ומהותה להתפעל ומלכותו ית' בכל כחותי'. אבל הנשמה היא בחי' נברא כמ"ש אתה בראתה וכו' א"כ אפי' בחי' ביטול בעצם שלה הוא כח נברא. ולמעלה מזה הוא נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם ממצרים. וידוע בענין קול דודי הנה זה בא שהפי' קול דודי דמ"ת הנה זה בא כבר ביצ"מ. אלא שביצ"מ נגלה עליהם והם לא ראו. ובמ"ת פנים בפנים דבר ה' עמכם. והוא ענין כח המצות שניתן לישראל כמשנ"ת כ"פ שכשיעשו הם מצוה יהי' בה שם הוי' וזה הוא כח אלקי ממש ואברין דמל' עילאה שהוא הקב"ה קדוש ומובדל בעצמותו אפי' מלהיות בורא מאין ליש. כידוע דכח הבריאה הוא רק דבר ה' ורוח פיו שהיא רק הארה קטנה בעלמא ממהו"ע ית'. אבל המצות הן האברים דגופא דמלכא שבהן מהו"ע ית' נמצא גם בעולמות. אך נת' כ"פ שהמצות עצמן לא נתנו לישראל עדיין. כלומר שיהי'