חנה אריאל דברים רנט

בזה ידוע דלשון דומה משמע שבאמת אינו כן. וא"כ נהפוך הוא שבא"י רק דומה וכו' והענין שאפי' בגלותינו אפשר לו לאדם להיות דר בדירה דא"י וכנ"ל דענין א"י הוא שיגיע בחי' התפעלות אלקית עד המדות הטבעיי'. וכשהן קדושים בקדושת א"י כנ"ל הרי נעשים המדות הטבעיי' משמשים להתפעלות אלקיי' דנר"נ והרי הוא חפץ גם במדותיו הטבעיי' שבגוף ונה"ט לעשות כל רצון קונו אף שהמדות הטבעיי' אין מרגישים ענין האלקות אעפי"כ אימת, המל' דאלקות המתגלה בנשמה מגעת להפעיל גם את המדות הטבעיי' בבחי' סובב עליהם כעין האמור במ"ש כמצביי' עביד בחיל שמיא. והיינו בסתם ב"א שמדותיו מושלות בו צריך הוא דוקא לקדושת אוירא דא"י וד"י שבה כנ"ל. אבל מי שאינו דר במדותיו כלל כענין הנז' בפ' מטות שאין הכעס מושל עליו בשום פעם אלא עפ"י הוראת השכל משתמש במדת הכעס הגופני למירמי אימתא אאינשי' ביתי' כאדם המשתמש בכלי וכן יובן בכל המדות. ה"ז האדם אינו דר כלל במקום המדות אלא במקום השכל שהוא משכן הנשמה וה"ז כענין פרצו' הארה הנ"ל שישנו אפי' בחו"ל שבכח בחי' המל' דבחי' השכינה יגיע הביטול גם בכחות הטבעיי' כנ"ל. אמנם גם מי שלא הגיע לידי מדה זו שלא יהיו מדותיו הטבעיי' שליטים בו. אעפ"כ יכול הוא לדור בדירת א"י לפרקים. והיינו ע"י הרהורי תשובה מעומקא דלבא ותוהא על הראשונות שהלך אחר שרירות לבו ומתחרט באמת לאמתו ולבו דוי עליו מאד על כל פשעיו עד שמואס בחייו ממש. אך ישוב ויתנחם שכ"ז הוא אני לבדו הוא הגוף ונה"ט וכמ"ש בתניא ענין זה באריכות. אבל הנשמה אלקי' טהורה היא ועל ידה יוכל לחיות בחיים טובים להשתמש בכחות של הנשמה. וזהו נכלל ג"כ בבחי' דר בא"י שעכ"פ ע"י הכנה זו הרי מבטל לפי שעה דירת חו"ל שלו ומכניעה ומשפילה עד עפר ואינו דר כ"א בבחי', כחות הנשמה וה"ז מעין א"י. אך היינו דוקא ע"י הכנה זו אבל בלא זה אף אם יתפעל מחמת ההתבוננות רחוק הוא שיתפעל בבחי' התפעלות אלקי' אלא רק התפעלות הנר"נ ואפי' אם יגיע להתפעלו' אלקית לא יהי' הסכם חפץ נה"ט באמת לאמתו כי עדיו לא תגיע כלל להתפעלות אלקי'. ובזה יובן כל הדר בחו"ל ובא לרבות בתיבת כל אפי' אם יגיע להתפעלות אלקות רק שהוא בלא הכנה הנ"ל וא"כ הרי דירתו בחו"ל כנ"ל ה"ז דומה ר"ל הדמיון שלו שמדמה בנפשו תשוקה וחפץ לה' ולתורתו ולמצותיו הוא כמי שאין לו אלוה. כי האלקו' אין מגיע להתגלות במקום מדותיו הטבעיי', אבל כל הדר בא"י ר"ל אפי' שאין דירתו בקביעות בא"י כנ"ל אלא ע"י הכנה הנ"ל אעפ"כ דומין המדות הטבעי' שלו כמי שיש לו אלוה כלומר וכאלו מתפעלים מאלקו' ממש בבחי' קירוב והכרה כמו הנר"נ עצמן (ויובן זה יותר עם משנת"ל בפ' בלק בענין כד אתכפיי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה להפעיל בריחוק מקום ועיי"ש)

ועם כל הנ"ל יובן ענין צו את בנ"י וגו' הנ"ל. דהנה משונה ביאה זו דכתיב בה כי אתם באים אל הארץ ולא כי תבואו או בבואכם כו'. ולשון באים הוא לשון הוה דוקא כמו ורחל באה עם הצאן דקאי על שעת הביאה ממש. וידוע דלשון הוה בלה"ק הוא כולל בעצמו עבר ועתיד. ולכן יש לפרש כי אתם באים אל הארץ כאומר כל אימתי שתבואו ליכנס בא"י תהיו בטוחים שזאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה לנחול אותה גם בכח הגוף ומדות הטבעיי'. וע"ז אמר לשון צו דוקא לשון זירוז גדול שע"י זירוז והכנה ראוי' דוקא תוכלו לבוא אל הארץ דהיינו ע"י שישליך מעליו דירת חו"ל כנ"ל. ועל אותו הפעם ממש צוה ה' למשה צו את בנ"י מל' צוותא שיתחבר אליהם בכח בחי' הדעת הכללי שבו לעשות להם הזירוז הזה שיהיו הם הבאים אל הארץ ולמאוס בדירת חו"ל ומ"ש לגבולותי' היינו כמ"ש כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וכמשי"ת אי"ה לפנינו בענין הנסיונות שנסו אבותינו את הקב"ה במדבר. וממילא י"ל בזה כל מש"א חכמים