חנה אריאל בראשית פ

מכל מה שנת"ל פה"ק וכאן שמציאות האדם בעולם הוא שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דהיינו יחוד קוב"ה ושכינתי' בתחתונים במורגש הדעת תחתון שלהם והוא תמצית ענין בחי' הזיווג האמור והזיווג הוא בבחי' ג' הקוין דוקא וכמ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני ואמרו בזוה"ק כיון דאתייהבית בין תרין דרועין שוב תפלת ערבית רשות שממילא בא הזיווג דקו האמצעי שהוא שלימות הזיווג. והכתוב שאומר שמאלו תחת לראשי קודם לימינו היינו אחר שבאו ישראל לעולם אבל בבחי' התיקון להביא נש"י בגופים לעולם הוצרכו החסדים דוקא לבוא תחלה כמובן ממשנת"ל כאן בענין ביאה ראשונה. וענין הקוין ידוע שהן בעולם התיקון דוקא הבא משם מ"ה החדש שהוא גילוי אור מפנימי' אד"ק שהוא אא"ס בעצם כידוע. שזהו למעלה מעלה מבחי' התפשטות הבלים דאד"ק מאח"פ כידוע. וז"ש באורך נראה אור כמבואר היטיב במק"א משא"כ בעולם המלכים שמתו הוא קו א' וימלוך תחתיו. והיינו שאצי' המלכים לא הי' רק בבחי' התפשטות הארה ולא הארה עצמית וההתפשטות עניינה לירד ולהתפשט עד מקום שאפשר להתפשט אף שאין נגלה בההתפשט' עיקר הכונה שבגללה הסכים להתפשט מפני שאתה הוא עד שלנבה"ע אתה הוא משנברא ואין שום שינוי לפניו ממה שבא בהתפשטות. אבל מלוך מלך לב"י היינו מציאות עצמה של הכונה באצילות והמשכת האורות בהתפשטות (וז"ש באורך נראה אור). להיות הדירה ושכינה בישראל שעלו במח'. וזהו ענין הקוין שהקו ידוע שהוא ענין המשכה והתפשטות להתהוות מציאות עולמות מאין ליש (ע"י בחי' או"כ כידוע). וכיון שהתחיל הקו לימשך להלן נת' כאן שאפשר לו לילך ולהתפשט חוץ לכונה לזאת בא הקו השני היפוכו ביחד עם הקו הראשון והן מנגדים זל"ז ממילא לא תבוא ההתפשטות אלא מן הכונה עצמה דוקא והוא הקו האמצעי העולה עד הכתר לקבל אור הכונה ופנימי' רצה"ע ויורד עד היסוד בנוק' בבחי' הפ"מ. באופן שע"י הג' קוין דוקא הוא שיוכל לבוא בחי' הזיווג הנ"ל. ואאע"ה המשיך בחי' היחוד והזיווג מג' הקוין העליונים דפ' ז"א בבחי' החסדים כלומר שבא הזיווג מג' קוין כולם בנוק' רק שכולם באו בבחי' החסד דביאה הראשונה גילוי הנעלם בתכלית ע"י בחי' האמונה והיינו לפי שנשמת אאע"ה היתה מושרשת בקו הימין דפ' ז"א דתיקון כמ"ש בסה"ק שראשית המשכתו הוא בחי' גילוי הכונה דוקא כאמור אלא שכיון שבא בבחי' קו יכול להתמשך וכו' ולכן יצא ממנו ישמעאל רק שאת בריתי כלומר הברית והתקשרות הפנימי' המכוון שהובטח לתת לו אקים אתו (שלא יפול כנ"ל). את יצחק כלומר עם יצחק כי ואתן לו את יצחק קו השמאל שממילא בהכרח שיבא המכוון אל הגילוי. מובן שהתיקון שעשה אאע"ה הוא שהביא את בחי' עולם התיקון דשם מ"ה (והיינו אברהם אבר מ"ה כמ"ש בלקו"ת). אל בחי' השכינה בתחתונים מקום הרגשת היש ודבר בפ"ע. שזה הגילוי א"א לו לבוא כ"א בבחי' או"כ דזו"נ דוקא כנ"ל. אבל בבחי' אאע"ה עצמו היתה המשכה זו בבחי' או"כ דאבא (שלכן נק' אבות העולם). כפי שמבואר ענין או"כ דאבא במק"א (עמ"ו). שהוא בחי' המשכת השרש הנעלם דמתנשא מימו"ע [שבבחי' זו גם העולם מקומו (כמ"ש במ' השו"ש סי') ואין העולם ענין מציאות לעצמו]. ונק' אין בעצם לגבי בחי' מציאות עולמות יש ודבר אל הגילוי במקום העולמות להיות בהם בחי' הביטול הגמור לאין. ואחר שעכ"פ בא למקום העולמות שוב יכול להתעלם בכלים דזו"נ להיות מאיר ובא גם לעולם היש ודבר כמו שהוא בישותו שלא יהי' היש נפרד כלל. וכן הענין באאע"ה ממש שהמשיך משרשו בשם מ"ה דתיקון בחי' נגלה עליו אדון הכל וירא ה' אל אברם שהוא כמו סברא חדשה נפלאה שא"א לעמוד עלי' כלל כ"א בבחי' האמונה דוקא ואחר שנגלית לו הסברא במקום הרגשה גופניית נהפך הגוף לביטול לאין ולא יהי' עוד יש נפרד בפ"ע וזהו