חנה אריאל בראשית פא

ממש כענין או"כ דאבא ואי' (ע' עמ"ו שם). ולכן נק' אבות העולם כי ככל הנ"י באברהם הוא ביצחק ג"כ בבחי' קו השמאל וק"ל. וכבר נת"ל כאן ששלימות התיקון שעשה אאע"ה הוא שנטע אשל בב"ש ויקרא שם וגו'. אך עדיין הי' חסר לו ענין הנסיון. וענין נסיון מבואר בכתבים ע"פ כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים וגו'. שפי' לדעת הוא שאתם תדעו וכלומר שיתגלה בכם בגילוי גמור מה דישכם אוהבים את ה' בכל לבבכם שזה אינו גלוי בכם בגילוי גמור כ"א בבואכם לידי נסיון א קמי' ית' הכל צפוי וכו'). וכמ"כ באאע"ה שהוא ע"ה הי' בחי' צינור קו החסד המשיך בחי' הזיווג דקבה"ו ככל הנ"ל. ע"י מה שהי' גם גופו בחי' מרכבה כנ"ל. והנה עד"מ הצנור שנמשך בו ועל ידו דבר שאינו הוא אבל הצנור עצמו בחומריותו הוא עומד כמו שהי' קודם שנעשה צינור. ככה יש להתבונן שהגם שנעשה גופו של אאע"ה בחי' מרכבה היינו רק שיהי' נמשך בו ועל ידו כח הרוכב ב"ה. וכח הנפש חיה דגוף עצמו ברצון ושכל וכו' שלה אינו משמש כלום כפי מה שהוא לעצמו אלא רק רצון ושכל וכו' של הרוכב ב"ה משמש בהן. ואם יצוייר שיסתלק כח הרוכב ממנו הרי הוא כמו שהי'. ובאמת אומר הכתוב כי עתה ידעתי כי ירא אלקי' היינו בחי' הביטול וההזזה ממקומו. ואומר הכתוב עתה שהוא ענין הוה דוקא וידעתי הוא ענין לשון עבר. והיינו שהידיעה דקמי' ית' שכבר ידע שירא אלקים הוא נתפשטה בהוה אל הגילוי בגופו ממש של אאע"ה. ועשה הוא ית' את בחי' הנסיון הזה ע"י העקידה. והעקידה היתה גילוי השלימות באברהם ותיקון גדול ליצחק שתולדות נשמתו ותחייתה מבחי' נפילתה ע"י עה"ד הי' בבחי' הנוק' כמ"ש בלקו"ת הנ"ל. והיינו בחי' אור חוזר לקדמותו לגמרי שזהו ענין בחי' הגבורה דרך כלל ובפרט כשהוא בבחי' הנוק'. וכלומר שיצחק אע"ה בתולדתו נעשה גופו מרכבה בבחי' אמונה הגבה למעלה עד שכל חושי גופו לא היו יכולים לשמש לעצמם מחמת תוקף האמונה וההתקשרות במה דלית מח' דילי' תפיסא כלל וכלל. והי' אז בתכלית ההיפך מבחי' אאע"ה שהוא בחי' קו הימין והחסד להמשיך כח האמונה למטה ולהגיד גדולתו של הקב"ה ככל הנ"ל ולא הי' ליצחק שום התקרבות עם אביו. וגם הוא לא עשה שום תיקון בעולם כי אם שהוא עצמו נתעלה בהפלאת האמונה למעלה מטו"ד לגמרי שזהו בחי' האו"ח דנוק' שהיא עצמה כח בחי' המרכבה של יצחק אע"ה אבל כח הרוכב ב"ה לא נמשך על ידו כלום. ולכן אמר לו הקב"ה לאברהם קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת והכי יקר הוא בעיניך מאד לכן העלהו לי (כלומר לבחי' הדכורא). לעולה לאשתאבא בגופא דמלכא. ועי"ז יבא בו בחי' כח הרוכב להמשיך קו השמאל בתיקון העולם דוקא. שזה הוא שלימות ועילוי גדול מאד לבנך היקר והחביב. ואיכה תהי' זאת השלימות והעילוי ליצחק אחר ההעלאה לעולה ואיננו בעולם כי לקח אותו אלקים. הוא מ"ש בזוה"ק שאמר אברהם קוב"ה ידע בגוונא אחרא. אבל לאאע"ה עצמו הי' זה נגד טבעו במהותו ושרשו לעשות בבני יחידו בחי' ההעדר וההסתלקות מן העולם (ויש להתבונן בזה ע"ד הנז"ל בביאור ענין, הג' קוין שדוקא ע"י קו המנגד יבא פנימיות המכוון הנעלם אל הגילוי. כמ"כ באאע"ה יובן כאן שהנסיון הזה דעקידה הביא לו שלימות עליון נורא כמשי"ת בענין בי נשבעתי אי"ה והוא הקו האמצעי הבא מחמת שני הקוין דחסד לאברהם בעליל לארץ וגם נודע הדבר כי ירא אלקים הוא]. אם לא כי גם ירא אלקים הוא בביטול גוף ומהות הצנור וכאלו אינו כלום ושימושו את הרוכב הוא ג"כ רק כח הרוכב דידע בגוונא אחרא. וזהו הנסיון לאברהם לדעת בגילוי הידיעה בחי' הירא אלקים שיש לו לאאע"ה כמו דקמי' שמי גליא שהרי הוא ע"ה מושרש בקו הימין דז"א שהוא עצמות היחוד דלאכללא שמאלא בימינא וכו'. וזה הענין לא נגלה באאע"ה כל ימיו בעבודת הקודש אשר עבד בה להודיע