חנה אריאל בראשית עט

דנח שהוא כבחי' הדבור כשיצא אל הפו"מ. לא הי' נמצא בחי' הזיווג כלל. וכשבא אאע"ה ונגלה עליו אדון הכל כמ"ש ריש פ' לך לך וירא ה' אל אברם והנחילו בזה בחי' האמונה הוא כדמיון ביאה ראשונה שהוא נפש הנוק' כנ"ל ובזה נעשית ראוי' לזווג ואף שגם ביאה ראשונה היא גופה זווג אין ההעלאת מ"נ דואל אישך תשוקתך בבחי' פב"פ. וכן אמרו באאע"ה בס"י עד שבא אאע"ה וחקר וחקק וכו' וכן אמרו שהי' סבור שהחמה הוא אלוה עד שראה שקיעתה וכו' והיינו שהשתוקק לדעת את קינו בהשתדלות שכל אנושי עד שקבל בחי' האמונה שהיא הכרת ענין נבדל ממנו מאד וכמשנת"ל באריכות בפ' לך לך וכדמיון המשל מבתולה שגם שידעה טעם ביאה משגדלה ויש בחי' ואל אישך תשוקתך אך אינו פנים בפנים כי פנימיות ועצמות הטעם ביאה א"א לה לידע כ"א בבחי' קבלתה טפת הדכורא (או אפי' העראה שקינה באשה) בפו"מ. ואחר הביאה הראשונה הנ"ל הוא מ"ש והאמין בה' ויחשבה לו צדקה כמו שנתפרש בפ' לך לך והיינו שע"י האמונה נעשה זיווג דפב"פ. אך כל זה הי' עדיין בבחי' אב רם שנת"ל שם שהוא כמו בחי' א"א. ואף שנעשה לו בחי' האורות כמו או"כ דאבא כמש"ש לא הי' זה כ"א להעלות בחי' הרגשה גופניות להיות בבחי' מרכבה למעלה מהרגשה. אבל לא שירד האור אל מקום ההרגשה גופניות הנז"ל שם בשם טבע יהדות שבבחי' זו דוקא הוא שניכר הזיווג כמש"ל כאן. אבל בבחי' המרכבה דאבות שלמעלה מהרגשה גופניות ה"ז כמ"ש כאן בסמוך בחי' הציור שכעין שעשוע המלך בעצמותו. ואף שנגלה בגופו של אאע"ה למטה (ולכן נק' בשם ביאה וזיווג בנוק' למעלה). לא הי' מה שקיים תומ"צ רק למעלה כידוע. וזה שאמרנו שהזווג בנוק' עליונה היא במקום הרוממות דוקא. ואם כן אין כאן עדיין התחלה לתחיית נשמות שמנפש חי' דאדה"ר כנ"ל. עד שמל ועשה מצוה למטה במורגש ונתקיים בו שם אברהם אב המון גוים כלומר מקור השפע לחיצוניות העולמות שזה היא בנוק' העליונה בחי' הזווג למטה במקום העולמות בקביעות. משא"כ ויחשבה לו צדקה הנ"ל הי' רק לפי שעה]. וזהו ענין חפירות הבארות שעשה אאע"ה (וכן יצחק). להיות פועל דמיוני להעלאת מ"נ דנוק' עליונה בבחי' פב"פ הנ"ל גם במקום העולמות שבהן הוא הפועל דמיוני בפו"מ וזהו שאמר אאע"ה לאבימלך כי את שבע כבשות האלה תקח מידי בעבור תהי' לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת כלומר שחפרתי וגליתי אותה אל המציאות [בחי' הנוק' העליונה שהוא כמשל כח מלוכה המניע את העם הנ"ל]. ומזה הוא שהשפע דחיצוני' העולמות בא ג"כ ע"י אאע"ה. ומספר שבע ידוע שהוא כענין ז' ימי הבנין וכן ז' מצות שנצטוו ב"ל, ולכן נק' הבאר ג"כ בשם באר שבע כי שם נשבעו שניהם כלומר שנתחברו ונתקרבו אבימלך מלך פלשתים (כמ"ש במק"א) עם אב המון גוים דאאע"ה וקבל אבימלך מאברהם השבע כבשות. וז"ש ויטע אשל בב"ש ויקרא שם בשם ה' אל עולם וידוע פי' אל עולם שכח הפועל (שבנפעלי המציאות עולם) הוא הוא העולם אין עוד מלבדו. וזשארז"ל שהודיע טבעו בעולם וידיעה זו דאל עולם מובן בפשיטות שזהו גילוי בחי' הדבור שקודם יציאתו אל הפועל [וכנ"ל במשל שבציור המלך במח' אין כ"כ ריחוק להתפשטות כח המלוכה מן ההתפשטות דמציאות העם] גם במקום יציאתו אל הפו"מ. שאין זה כלל כח הנוק' עצמה כ"א ממה שמקבלת בחי' הזווג מן הדכורא לעצמה למעלה על ידי עבודתו והילוכו בקודש של אאע"ה ונגלה מן הזווג הזה להודיע לבני האדם מבני נח טבעו של הקב"ה בחי' אל עולם לפי שעה (כי לא נתקיימו בזאת האמונה והידיעה כ"א ביתו אחריו של אאע"ה) אבל לפי שעה עכ"פ אמר ויטע אשל בחי' אילנא עילאה בבאר שבע הוא הנוק' ככל הנ"ל ונמשך מזה ויקרא שם אל עולם כנ"ל

ועדיין צריכין אנו למודעי ולברר מה ענין שלשת אבות כהערה דלעיל. הנה מובן