חנה אריאל בראשית סה

כמבואר בכ"ד וגילוי זה לא הי' רק עליהם דוקא ר"ל בבחי' ישראל שלהם שהוא שר נש"י ויניקתם מן האבות אי"ו. וז"ש הוציא את בנ"י מאמ"צ על צבאותם שהצבא שלהם הוא בחי' הגופות שיוכל בחי' בנ"י לשלוט בגופות שלהם ולפעול לכתך אחרי במדבר אבל הגופות עצמן שלהם מבחי' חיצונית העולמות לא נזדככו עדיין מגילולי מצרים שנולדו בה רק שפרעה שלח גם את העם שאמר להם הרי אתם ברשותכם הרי אתם לעצמכם כמ"ש במדרש. ולכן לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים שהוא ל' מפולש. פי' דהנה לע"ל נאמר ביום ההוא (דא עתיקא) יהיה ב"פ י"ה שיתגלה בחי' עתיקא בזו"נ כמו באו"א אז הוי' אחד ושמו אחד באתגלייא ולא ברזא דאחד ובשכמל"ו בחשאי והיינו דבחי' פנימי' רצה"ע שהוא אשר האלקים עושה לבדו הנ"ל יהי' מפולש בגילוי גם למטה ולא יתצמצם בבחי' י"ה לבד ובבחי', ו"ה לבד שזהו שרצה"ע מתצמצם ברצון התחתון בבחי' ברא בוכרא דאו"א שהוא הדעת קיום המדות וחיותן. ובמשל המלך הגדול הוא ענין הנהגת המדינה ע"י הממונים מענין פנימי' רצון המלך לעצמו. אבל פנימי' הרצון מתעלם מן בני המדינה תוך ההנהגה המסודרת על ידי הממונים אלא בבחי' פילוש ענין הרצוה"ע כמו שהוא במלך עצמו כן יהי' בהנהגה בסדר משונה מאשר הוסד ע"י הממונים והיינו למעלה מהדעת שהוא קיום המדות הנ"ל כ"א לעבור על מדותיו שהן כפום עובדיהון דב"נ אלא כפי הרצוה"ע הפנימי כענין ועובר על פשע. וזהו לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים שיהי' הרצוה"ע הבא בבחי' ד"ע דמרע"ה מפולש והדמיון לזה הוא בחי' הפקירות הבא ע"י תוקף האמונה בהשגחה אלקית ולמעלה מהשגה דבנ"א וע"כ אינו חושש כלל לישוב הדעת ע"י שכל אנושי. והדרך הזה קרוב הוא לההיפך כי ע"י דעת ברא בוכרא הנ"ל מתכוונים הקוין דימין ושמאל דההן הוא רחוק מהלאו. משא"כ בלא ישוב הדעת אין ההן חזק ולא הלאו. ולכן אם הי' מוליכם דרך ארץ פלשתים שהוא בכח מה שנגלה עליהם בעת יצ"מ על צבאותם כנ"ל פן ינחם העם בראותם מלחמה מן בחי' מצרים שבגופם כנ"ל ושבו מצרימה כי לגבי בחי' מלחמה אין להם כח כלל שהכח שלהם הוא נבדל לגמרי והוא הנגלה עליהם דוקא כנ"ל ולא בתוכם. ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף. פי' שיהי' בחי' גילוי הרצוה"ע ב"ה בא בבחי' התלבשות גמור באו"א בבחי' י"ה ובבחי' ו"ה (רק שהוא ודאי פנימי' רצוה"ע ב"ה דוקא וכמשנ"ת איך שבא בבחי' הדעת דמרע"ה) ועי"ז תוכל לבא קצת הארה גם לגופות שלהם בבחי' חיצוניות העולמות ע"י הים סוף סופא דכל דרגין דאצילות שהים מכסה לגמרי ומאיר רק דרך פרסא שבין אצי' לבי"ע. וז"ש דרך המדבר מלשון דבר א' לדור, ור"ל בהנהגה שבאה בבחי' י"ס שהים מכסה על אור פנימי' רצה"ע שבאו"א זו"נ (ולא שהרצה"ע בא בפלוש שלא להשגיח כלל על בחי' החיצוני' כאמור). רק שאעפי"כ כח ההליכה דלכתך אחרי במדבר שבא ממה שנגלה עליהם לא סר מעליהם וכמ"ש וה' הולך לפניהם יומם כו' להיות התפעלות ההליכה שלהם מפנימי' רצוה"ע דוקא וכענין את אשר האלקים עושה הנ"ל והתפעלות הזאת לא היתה מגעת רק בפנימי' בחי' ישראל ויהדות שלהם רק שהאיר קצת גם בבחי' העם שהוא החיצוני' דרך י"ס כנ"ל. אך רצה הקב"ה לזכות את ישראל במ"ת ומצות שיהי' בחי' אשר האלקים עושה דפנימי' רצוה"ע גם בגופם ממש שיהיו בני מצות (כידוע דמי שלא קבל את התורה אין לו כח לעשות מצוה ואם יניח תפילין וציצית וכדומה לא יהי' זה מצוה כלל) והרי בחי' העם אין יכולים לקבל בחי' ההתפעלות הנ"ל וכ"ז הוא לפי שרק פרעה שלח את העם כנ"ל שגם כשנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם לא הגיע הגילוי לבחי' העם ולזאת אפשר לומר שזהו שצוה ה' וישובו ויחנו לפני פי החירות היינו שיחזרו קצת לדרך מצרים ותהי' החזרה אח"כ ללכת לא"י לקיום המצות ע"י מצות הש"י דוקא כמ"ש אח"כ דבר אל בני ישראל ויסעו וכמשי"ת אי"ה. ובזה יבא