חנה אריאל בראשית סו

גם בבחי' העם שלהם הכח דיציאת מצרים ע"י שנגלה עליהם כו' כנ"ל. וזהו שנאמר וחזקתי את לב פרעה וגו' וידעו מצרים כי אני הוי' יש לפרש דקאי על בחי' מצרים שבעם שנעשה רב ועצום ממנו ר"ל ממצרים כמו שנתבאר שהם ידעו כי אני ה' אבל מצרים עצמן לא נשאר מהן עד א'. וי"ל שזהו ג"כ מ"ש ויוגד למלך מצרים כי ברח העם פי' שבנ"י ודאי יצאו ביד רמה בכח הגאולה אבל בחי' העם לא הכירה הכח ההוא. ורק בורח הוא מחמת שהם בני חורין לעצמן ע"י שאמר להם פרעה הרי אתם ברשותכם. ובזה א"ש מ"ש מה זאת עשינו כי שלחנו את ב"י ר"ל שלחנו אנחנו מדעתנו. וישאו בנ"י את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם ויצעקו בנ"י אל ה' צעקה פתאומית כמש"ל בפי' ויזעקו אחר שוימת מלך מצרים. ואף שכבר אמר להם וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם אך כשראו את פרעה רודף וגו' צעק לבם ממילא ואפשר לומר עפמ"ש בסדור דזעקה וצעקה א' הם מצד הגבורה רק זעקה בגי' יעקב. שעל ידה נמתקים הגבורות ולא בצעקה. ולכן בזעקתם נא' ויזכור אלקי' וידע אלקי' אבל בכאן השתיקם מרע"ה ואמר ואתם תחרישון וכמ"ש בזהר לא תתערון מידי והיינו לפי שההנהגה היתה דרך י"ס כנ"ל אין כח באתעדל"ת שלהם להביא הגילוי למטה כמ"ש בעתיקא תלי' מלתא. ועפ"י הנ"ל פי' ביום ההוא דא עתיקא יהי' ה' אחד ושמו א' ובשכמל"ו בקול רם. וזהו ענין קי"ס שנקרע הים שהים מכסה על האורות דאצי' כנ"ל ונגלה למטה עד שויראו העם את ה' לפי שויושע הוי' ביום ההוא דא עתיקא ואפשר לומר דפי' מה תצעק אלי הוא ל' נקבה כיולדת דקאי על ב"י מה תצעק, באתדל"ת כיון דבעתיקא תליא מלתא שהוא למעלה מעלה ממה שקבלו בכח הדעת דמרע"ה. ועי"ז דוקא יבקע הי"ס המכסה ויהי' הגילוי הזה שנגלה לבנ"י שהוא בחי' בנ"י הנ"ל גם למטה בבי"ע ולעיני כל העם דוקא. וזהו בוקע ים לפני משה. פי' דיום, ההוא דעתיקא בוקע הים לפני משה שיתגלה מה שנעשה ע"י מרע"ה גם למטה. וזהו אז ישיר משה ובנ"י דשיר הוא לשון להבא ויתפרש אז נעשה ענין שיוכל משה ובנ"י לשיר את השירה הזאת לה'. ר"ל להעלות בחי' הנוק' דז"א דאצי' אל היחוד והזווג כי הזווג דגדלות שהי' בעת יצי"מ הי' חסד חנם דבריתו את אברהם את יצחק וגו' שלכן לא הכירו בו רק בבחי' בנ"י וגרם בטול השעבוד מעל בנ"י. וממילא הי' לכתך אחרי במדבר מצד הנשמות עצמן בהארת שרשם בנוק' דז"א דאצי' עליהם ולא היו הם יכולים לעשות לתקן בכח עצמן כלום וכענין מה תצעק אלי שהצעקה לא תפעול כלום כנ"ל אבל ע"י דבר אל בנ"י ויסעו ליכנס לים סוף ונקרע הים מבחי' עתיקא. עי"ד האיר אור הנוק' דז"א גם בבחי' הנשמות בגופים ובנ"י הלכו בתוך הים ביבשה שהוא. עלמא דאתגלייא והנשמות הן בחי' יש נברא דוקא. ובבחי' זאת קבלו מנוק' דז"א אור היחוד והזווג בז"א. ולכן נקרא זווג דקטנות כלומר במקום קטנות שהנוק' מיראה בנש"י בגופים ובבחי' עולמות דבי"ע ושם הי' פנימית רצוה"ע והד"ע נגלה בנוק' נמצא שנגלה לבנ"י בחי' פנימי' רצוה"ע. (ועפ"י הנז"ל הוא ענין דאשר אלקים עושה הראה להם גילוי ראי' וראתה שפחה על הים). רק שבא להם הגילוי מן הנוק', ואח"כ במ"ת הי' זווג דגדלות ועל כל דבור פרחה נשמתן ליכלל בשרשן בנוק'. שנתייחדה למעלה בזווג דגדלות וקבלו כח פנימי' רצוה"ע דאשר אלקים עושה הנ"ל מז"א עצמו עד שנעתקו עליהם אברין דז"א רמ"ח פיקודין כו' בחי' ז"א הנק' סוכ"ע ולא בגילוי וכן נעשה בקרבם הכח לעשיית מצות תמיד כנ"ל. וכמ"כ בקרי"ס קבלו בחי' הנוק' כאמור נעשה בהם הכח להעלות הנוק' בבחי' השירה כי כמו שע"י קבלתם מז"א נעשה בהם הכח לעשות מצות ה' ואברין דמל'. עד"ז ממש שמן הנוק' קבלו הכח לבחי' עליית הנוק' בשירה. וזהו ויאמרו שאמירתם את דברי השירה