חנה אריאל בראשית כ

בעולם שאחר כך יוכלו ישראל בכח מתן התורה שיהיו הם עצמם העושים התומ"צ להאיר בעולם הזה בבחי' קירוב הערך (וכנ"ל באור פני רשב"י שהי' הוא הפועל ויודע כנז' במעלה הנ"ל) וככה יובן שקודם לידת הנשמות בא בעולם קדושת התורה ומצות והתפעלות הנשמות מהכרת אלקות במדריגת הזיווג דשמ"ע. וזה נותן תוקף כח ועוז בנשמות לענין מעשה התורה ומצות אחר הלידה וכנזכר לעיל במעשה אבות סימן לבנים והמשכיל יבין ש ולידת הנשמות בזש"פ יובן ממה שנת' באור פני רשב"י בב' המעלות. ממש. א' שהתורה ומצות שלהם הם בקירוב יותר לענין המשכות האור בעולם. והב' בענין העדות למעלה. שאדרבה הם העושים את עצם היחוד וזיווג למעלה בכח תורתם ועבודתם למטה. ולענין בקשת ותן טל ומטר יובן גם כן על דרך משל ודוגמא ממה שמשה רבינו עליו השלום כאשר ידע שקרן אור פניו וישם עליו מסוה עד בואו לדבר ודבר עם בני ישראל את אשר יצוה בלא מסוה וראו בני ישראל וגו'. שעשה בכוונה שיראו בני ישראל את קירון אור פניו להמשיך בהם קדושה עליונה בבחי' מקיף דראי' כמ"ש בכתבים בענין חייב אדם להקביל פני רבו שהקבלה זו שמקבל בחי' אור מקיף מפעלת כח ועוז שיוכל לקבל אור תורת רבו בבחי' או"פ במעלה ומדרי' עליונה יותר ויותר. ככה יש להתבונן שבקשת ותן טל ומטר שמבקשים בני ישראל פועל באור הגשם דזיווג שמ"ע שיהי' בבחי' מטר דוקא כנ"ל שהוא הגדלת הולד וקיומו להיות נולד ביתר שלימות וכל זה יש לכוון בלשון הפסיק וכל שיח השדה היינו אילנות שבא בהם גם כח המצמיח שבארץ. זהו ענין הנשמות שנק' בנים למקום טרם יהי' בארץ פי' שאין לו עדיין הויה אלא נכלל בארץ עצמה. וכל עשב השדה. שבעשב אין בו אלא כח הצומח שמתפשט מן כח המצמיח שבארץ. והוא ענין המלאכים כידוע. טרם יצמח בהתפשטות. אלא הכלי כלול עדיין בבחי' עיבור בארץ. כי לא המטיר וגו'. בחי' ותן טל ומטר הנ"ל שהוא ענין הוכר העובר כנזכר לעיל. והנה ההפרש בין שדה לארץ ואדמה. הוא כידוע ששדה הוא שאינו מקום ישוב. וארץ כולל הכל גם בתים ועיירות מדינות וגם אויר העולם נכלל בשם ארץ כמ"ש ארץ מגדלת חכמים וכו' ואמרו אוירא דא"י מחכים ועל ידי זה נק' ארץ מגדלת וכו'. ושם אדמה הוא על ארץ המיוחדת לאיש כמו שכתוב אדמת הכהנים אדמת בני חם. וכן עובד אדמתו ישבע. כי אדמה היא כמו לשון נקבה לשם אדם. והדוגמא משמות הללו למעלה. שדה היינו בחי' בריאה יצירה עשי' מצ"ע דאתגליפו אתוון כנזכר לעיל. וארץ הוא עיקר בחי' המל' דאצילות הבוקעת הפרסא ומאירה גם בבריאה יצירה עשי' בין בדרך בחי' עיבור בין בדרך בחי' לידה שהולד חי מן האויר לעצמו ולא מן הארץ. ואדמה הוא מדרי' בחי' המלכות בבחי' יחודה העליון באצילות עצמה. ובזה מובן לשון הפסוק הנזכר לעיל וכל שיח השדה וכן עשב השדה דהיינו עלין הנשמות ומלאכים דמשיב הרוח ומוריד הגשם כנ"ל טרם יהי' בבחי' הויה ניכרת בארץ (שהרי כבר כתיב ותוצא הארץ דשא ועץ וגו' וארז"ל שעמדו על פתח הקרקע וזהו טרם יהי' שאין ניכר לעצמו אף שהארץ כבר הוציאה אותו) אלא ירך אמו הוא לגמרי ואינו ניכר כלום. הטעם הוא כי לא המטיר ה' אלקים כי על ידי המטר הי' נעשה בחי' הויה עכ"פ לשיח השדה ועשב השדה. ואדם אין לעבוד את האדמה היינו כמו שאחר הלידה האדם הנולד עושה את בחי' היחוד והזיווג. למעלה ואם הי' אדם הי' פועל בעבודתו ליתן הויה לשיח ועשב השדה אבל ואדם אין. לכן הוא טרם יהי' בארץ עד שהמטיר ונעשה אדם שאז הוא הויה בארץ ובאויר וגם לעבוד את האדמה בבחי' היחודים למעלה על ידי תורה ומצות כנזכר לעיל. אמנם אמר הכתוב ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. פי' אף על פי שהנשמות הן עדיין בבחי' עיבור ואין בהם עדיין בחי' אדם לעשות היחוד למעלה. אך אף על פי כן יש מקום כח ועוז