חנה אריאל בראשית יח

למטה (וגם ירידת מי המבול נק' גשם אבל לא נק' מטר כלל) וכמ"ש כי כאשר ירד הגשם והרוה את הארץ שהארץ עצמה נעשית רוה דשנה ורעננה. ומטר הוא ענין זולת תועלת ארץ עצמה כ"א גם גידול הולד (ומ"ש והרוה את הארץ והולידה פי' והולידה הוא ענין המטר שהוא עושה כח הלידה דאל"כ הול"ל והצמיחה והולידה) והיינו כנ"ל שכשהוכר העובר יש במציאות גם פעולת העובר עצמו אף שעדיין לא נולד. רק שגם פעולה זו של העובר הוא במהות ועצמות האם דוקא. אבל לאחר הלידה אז פעולת הולד גלוי' לעצמו מן הולד עצמו שזהו ענין ואופן אחר לגמרי מכמו שהוא תוך האם. וכמו"כ יובן למעלה דמשיב הרוח ומוה"ג הוא סיפור שבחו ש"מ שהוא ר"ל הזיווג דשמ"ע פועל המשכות קדושת עצמותו ית' בהתפעלות אלקות של הנשמות ולא כח הנשמה עצמה עושה את המשכות הקדושה הנ"ל. ותן טל ומטר הוא בקשה שמבקשים בנ"י ופועלים הצלחת הגידול שע"י הגשם דזיווג הנ"ל שיהי' מתוקן ללידה טובה כענין מ"ש בהגה"ה על והולידה הנ"ל. והלידה עצמה שכבר נולדו הנשמות. ובכח של עצמן יש להם זכות להמשיך הקדושה וע"י עבודתם אדרבה הם מוסיפים כח וגבורה ביחוד של מעלה (ועד שבועות הוא כמו בחי' יניקה שמקבל חיותו בכח עצמו אבל מן האם דוקא מקבל. והיינו ענין קדושת אימת המלכות כמו שהיא מעצמה כנ"ל. ואח"כ מתן תורה שכל חיותו מעצמו הוא פועל ע"י התורה ומצות שנתנו לנו במתנה כמ"ש עם תורתי בלבם וכו' וקדשנו במצותיו ועי"ז נעשה היחוד עליון למעלה)

להבין את זאת היטיב. יש להקדים לבאר ענין מ"ש באד"ר דקל"ב שאמר ר"ש דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא וכו' ועוד דאנא ידענא דאנפאי נהירין ומשה לא ידע וכו' ע"כ. המובן לכאורה בפשיטות שמשבח מעלתו למעלה ממעלת משה רבינו עליו השלום וזה קשה להבין (הן אמת דמעלת משה רבינו עליו השלום הי' שנשאר הקירון לעולם ור"ש מסתמא לא הי' רק בשע"מ דאל"כ לא לשתמיט תנא וכו' להודיע הדבר הגדול הזה. אך הרי במשה נאמר וייראו מגשת אליו גם אהרן ונשיאי העדה מה שלא נז' כלל מזה בר"ש). אמנם הענין הוא. דהנה הכתוב אומר ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו (הוא ית') אתו. שהקירון פנים של מרע"ה בא מאור קדושתו ית' להדיא בדבורו ית'. ומשה רבינו עליו השלום לא פעל בזה כלום לכן לא ידע. אבל רשב"י הוא עצמו בכח השגתו ודבור של עצמו הוא שהאירו פניו. ולפי שהוא עצמו בא עד מקור האור הזה והוא המשיכו. לכן ודאי שידע ממנו. והגם שאין אור פני רשב"י דומה לקירון אור פני משה לא בנצחיותו ולא ביראה ממנו. אף על פי כן אמר זה לשבח שהוא יודע מקירון פניו שיש בזה מה שלא הי' במשה רבינו עליו השלום. והענין עפ"י מ"ש במדרש ע"פ אתם עדי נאום ה' ואני אל. אמר במדרש כשאתם עדי אז אני אל (עיין מאמר השו"ש סי') פי' דהנה הקדב"ה י"ס דאצילות בחי' ז"א הוא מיוחד בתכלית היחוד במהו"ע דאנת הוא חד ולא בחושבן רק שהוא בבחי' אורות הנמשכים בכלים המצמצמים ומעלימים את האור. עד שאינו מאיר רק במדה ושיעור שיהי' באפשרות הנמצאים ממנו לסובלו שאלמלי הי' גילוי יותר מזה היו בטלים ממציאות כמ"ש הושיט אצבעו ביניהם ושרפם. ואם כן הגילוי ממנו קטן הערך מאד מאד לגבי עצמותו יתברך המיוחד בתכלית בעצמות העליון דחד ולא בחושבן ולכן נק' אלקי ישראל דוקא שעל ידם דוקא הוא שנגלה מי כמוך באלים ה' (ומה שגם נבוכדנצר אמר דלית אלהא וכו'. הנה זה ג"כ הי' על ידי הנסים שעשה לישראל) וזה שכתוב כשאתם עדי פי' על ידי עדות שלכם דוקא נראה שאני אל באלקותו יתברך המרומם למעלה מעלה מכח הבריאה דעולמות לבד. וכל איש מישראל אשר ישיג השגה עליונה ומעולה ביותר. הרי זה עדות יותר עליונה על