חנה אריאל בראשית קס

בחי' שרפים שאומרים קדוש בכל יום (ומחמת זה ווערט ער צו קאכט פון אלקות אין צו זאדין). ובש"ע הוא ביטול בעצם שהוא בחי' אצילות. וזהו ענין התפלה בב' מדרי'. שהוא בחי' ביטול בעצם שהוא מהנשמה המכרת את בוראה. והב' בקבלת עול מלכות שמים בפו"מ בלא שום שכל והבנה. אבל גם לא לזה הי' תכלית המכיון של בריאות העולמות והספירות כי גם ביטול בעצם וביטול היש כאין ממש לגבי' כי הוא מהוה מאינו ישנו (איז אקונץ אן צו נעמין וואס נישט איז באלד אז דאס איז כאין ממש) אבל תכלית המכוון הוא להיות דירה בתחתונים לו ממש שיתגלה כח אלקותו ממש כמו שהוא לבדו ממש בתחתונים (בל"א אגעטליכער כח זאל אריין קומען אין דער וועלט און אין גופים) כמו שהי' קודם חטא אדם הראשון שגם הגופים גשמיים ידעו שאין עוד מלבדו. ולזה הי' תכלית המכוון שיתגלה כח אלקי שבתו"מ שכעת הוא בבחי' המתנשא מימות עולם שיתגלה למטה כמו שיהי' לעתיד. וזהו דוקא ע"י תפלה מקודם שהיא בחי' ביטול בעצם וביטול היש שמחמת זה נעשה כלי קבול לקבל את הכח אלקי ממש שבתו"מ כשילמוד אח"כ אחר התפלה או יעשה מצוה. שקודם התפלה צ"ל בחי' צמאון להוי' כמו צמאה נפשי או נכספה וגם כלתה כו'. ומחמת הצמאון הגדול אשר להוי' קודם התפלה ואח"כ כשיתפלל או ילמוד תורה או יעשה מצוה נעשה כלי קיבול לקבל הכח אלקי ממש שבתורה ומצות. שכעת הוא בהעלם מחמת שהוא המתנשא מימות עולם. אבל כשנעשה. כלי קיבול מחמת ביטול היש קען אין אים אריין כח אלקי ממש (אגעטליכער כח) אפילו בהגוף שלו וגם בעולמות שיזדכך העולמות מזה ויכירו ג"כ איך שאין דבר חוץ ממנו. ולזה הי' המכוון דספי' הכתר שהוא בחי' עתיק המתנשא מימות עולם וא"א להיות ממנו שום המשכה למטה בגופים אבל ע"י בית קבול שלמטה שנק' אתערותא דלתתא מחמת הצמאון שקודם התפלה ואח"כ כשיתפלל וילמוד תורה ויעשה מצוה נעשה כלי לקבל גם מהארת הכ' שהוא המתנשא מימות עולם שיתגלה כח אלקות ממש שבתו"מ שבהעלם למטה בגופים ובעולמות. וזהו אשת חיל עטרת בעלה שמחמת הכלי קבול עומ"ש שלמטה הוא עט"ב שיכול להמשיך מכח העליון מאד שהוא בחי' המתנשא מימו"ע שא"א לבא בגילוי מחמת עצמו כלל אבל ע"י כלי שלמטה שהוא אתעדל"ת בצמאון גדול לאלקות יכולים להמשיך אפי' מבחי' כתר שהוא המתנשא מימו"ע וזהו שאין שלימות בתו"מ בלא תפלה והצמאון מקודם. וזש"א בתניא באגה"ק רצה המאציל שהוא בחי' יחיד להיות מלך על הנפרדים הו רק ע"י שיקיים מצותיו ותורותיו אשר צוה להם. ולכאורה איך יכול להיות המאציל שהוא בחי' יחיד מלך על נפרדים שהוא בעצמו מתנשא מימו"ע וא"א לבא בגילוי כלל. מוכרח לומר שמחמת הכלי שלמטה ע"י הצמאון והתפלה ואח"כ כשיעסוק בתורה ומצות אפשר להיות גילוי אפי' מבחי' יחיד בעצמו שהוא המתנשא מימו"ע כי לזה תכלית המכוון שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ממש והוא רק ע"י התפלה מקודם ואח"כ בעסק תו"מ. וזהו שרצה המאציל בעצמו להיות מלך על נפרדים הוא ע"י שיקיימו מצותיו דוקא רק מקודם צ"ל התפלה וד"ל. וכמ"כ בנשמה יש ג"כ ב' בחי'. בחי' כתר שהוא בחי' יחיד ובחי' ע"ס שהוא בחי' אחד. כתר דנשמה הוא פי' שורש של הנשמה כמו שהוא למעל' דבוק בעצמות שאין שייך שם פגם כלל וע"ז אנו אומרים אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא שהיא תמיד טהורה ואין בה שום פגם כלל בראת יצרת נפחת הוא על בחי' רצון ושכל ומדות שהוא בחי' הע"ס בכל חד לפום שעו"ד. בא' מבחי' בריאה. ובא' מבחי' יצי' רצון ושכל ומדות שלו. ובא' הוא מבחי' העשי' אבל בחי' שרש של הנשמה הוא בכאו"א ותמיד טהורה בלי פגם וע"ז נקראים בני ישראל מחמת השרש כמו ולא אבה ה' ולמחות את ב"י ואע"פ שחטאו וכמארז"ל במומר אע"פ שחטא ישראל הוא לענין חמץ בפסח חמץ של מומר שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אבל חמצו של עכו"ם שעבר עליו