חנה אריאל בראשית קנט

הרי נשלם רצון הבורא ית' היינו כח אלקי שבתו"מ והרי הוא מצוה עלינו אבל מי שלא קבל את התורה אף כשנעשה מצוה כמשפטה אינה מצוה לו כלל כמ"ש רז"ל עד שלא באת לידי מדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה ענוש סקילה אבל כשבאת לידי מדה זו כו' אבל אנו בנ"י שקבלנו את התורה כשעושים מצוה הרי היא מצוה לנו עכ"ז אפשר להיות אף כשלומד תורה ומקיים מצות שלא יזוז מן הישות שלו כלל וגם לא יזכך את העולמות כלל. אף שהכח שבתו"מ הוא כח אלקי ממש עכ"ז הוא בהעלם גדול ואינו מתגלה כלל לנבראים. כי הוא המתנשא מימות עולם. וא"א לבוא לידי גילוי כלל. אבל בחי' אחד שהוא בחי' ע"ס אינו כן אלא כמו שיש למעלה באצילות בחי' חכמה בהספירות נמשך ג"כ למטה בעולמות בחי' חכ' עד שבאדם נמשך שכל והשגה. וכמו שיש למעלה בחי' חסד בהספירות הוא נמשך ג"כ למטה באדם להתפעל באה' ומספי' גבו למעלה נמשך למטה באדם להתפעל ביראה וכמ"כ הוא בכל הספי' כולם נמשכים למטה באדם ולזאת נק' אחד שהוא התאחדות מן נפרדים שכל ספי' מופרד מחבירו והוא המאחד אותם כי איהו וחיוהי וגרמוהי כולא חד ממש. ובחי' הג' שהוא בחי' רזא דאחד הוא בחי' מל' דאצילות שהוא רק קבלת עול מלכות שמים בלא שכל והשגה והתפעלות כלל. למשל העבד שעובד את רבו שעושה רק כמו שמצוה לו רבו למשל שצוה לו חפור עפר הוא חופר בלי שום שכל והשגה כלל ואינו יודע כלל מה נצרך לרבו זאת העפר רק שעושה בקבלת עול רבו עליו. כן הוא בחי' מל' דאצילות שנק' רזא דאחד. ובתפלה יש ג"כ ב' המדרי' בחי' אחד ובחי' רזא דאחד. כי תפלה נק' בכלל עליות העולמות כי בחי' כח אלקי שבתו"מ הוא כעת בהעלם גדול ואינו נגלה כלל רק לעתיד לבוא יתגלה כח אלקי שבמצות ג"כ כמ"ש ונגלה כבוד הוי' ויאמרו הנה אלקינו זה לנוכח אבל כעת אינו נגלה כלל ואינו נמשך מן התורה ומצות בעצם שום התפעלות לאדם כמו כשעושה מצוה או לימוד תורה אינו מתפעל מן המצוה בעצם כלל כי כח אלקי שבה (בל"א דער געטליכער כח) בהעלם גדול אבל בחי' תפלה נק' עליות העולמות אפי' העולמות והגוף שלו מכירים כח האלקי שבעולמות איך הוא מחי' ומהוה בדיבור אחד כל העולמות מאין ליש (בל"א דער גוף גשמי דער הערט וואס גאט איז אויף דער וועלט) כמו באדם הראשון קודם החטא שהיו כל העולמות בבחי' עלי' שהיו מכירים את בוראם, כמו המלאכים כעת שהם עומדים תמיד בהתפעלות בלי הפסק. אבל אחר חטא אדה"ר היו כל העולמות בבחי' נפילה ולפעמים מתעוררים העולמות ומכירים את בוראם שאין שום דבר נעשה בלא הבורא ית' אבל לפעמים נופלים ממדרי' זו ואינם מכירים כלל רק נראה להם כיש ודבר (בל"א מי קען מיינען אז דיא וועלט איז גאר בעזונדער ווער עם איז אברי' פאר דינט ער און ווער עס איז ניט אברי' פאר דינט נישט) ואינם משיגים כלל שהכל מהבורא ית' ואין שום דבר חוץ ממנו וזהו הנק' בחי' נפילת העולמות שהעולמות נפלו במדריגה. אבל ע"י התפלה וההתבוננות יכולים הכל להכיר אפילו העולמות והגופים שאין שום דבר חוץ ממנו. ובמדרי' התפלה יש ג"כ ב' בחי' א' ע"י הנשמה שמכרת את בוראה ומחמת השגה באלקות מתפעלת באוי"ר. זהו הנק' ביטול בעצם. והב' בבחי' קבלת עומ"ש בלי שום שכל והשגה רק כך צוה הבורא ית' ללמוד ולעשות מצוה. כמו משל הנ"ל בעבד שעובד לרבו בלא שום שכל והשגה כלל וזהו הנק' ביטול היש לאין כמו בד' תיקוני שכינתא בעת התפלה מהתחלת התפלה עד ב"ש הוא תיקון עשי' היא רק קבלת עו מ"ש בפו"מ ביטול היש לאין בלי שום שכל והשגה באלקות רק כך צוה הבורא ית' ומב"ש עד יוצר אור הוא בחי' יצי' הוא השגה באלקות איך שהבורא ית' מחי' ומהוה בכל עת ורגע כל העולמות בדיבור א' כמו ב"ש והי' העולם וכו' שבדבור א' שאמר נעשה העולם ומחמת זה הוא מתפעל באהוי"ר. ובברכות ק"ש הוא תיקון דבריאה ששם הוא