חנה אריאל בראשית טז

הבריאה וי"ט כמשל הרואה במראה [שפיגיל] כל פרטי תנועות שעושה האדם שחוץ למראה וכן ע"י כמה מראות [שפיגלען] זה נגד זה יראה כן בכולם. והנה ידוע זה ומבואר בכ"ד ענין גליף גליפו בטה"ע ולא הי' מקום לעמידת העולמות דהיינו שיהי' מציאות עולם נפרד מקו"ח אא"ס עד שנאצלו או"כ דזו"נ דאצי' אז נמצא מציאות העולם דשו"א וכל הנמצאים באצי' נפרדים מקו"ח וממילא הדר כבוד מלכותו ית' עליהם (כי כל ענין הגליפו ומח"ק דאד"ק הכל הי' בענין בחי' מלוכה דוקא אלא שלא הי' מקום וכו') רק שמבחי' ז"א דאצי' מאיר בעולם דאצילות גם שם רק בבחי' סוכ"ע ורק מבחי' מל' נוק' דז"א מקבלים בבחי' או"פ וממכ"ע בין בבחי' התהוות ישות העולם בין בבחי' ביטולו לאא"ס ב"ה המאיר בבחי' אורות שבכלים דאצי'. ושרש התהוות ישות העולם נק' בחי' האחוריים ושרש ההתפעלות בביטול נק' פנים ר"ל המכוון וכאן הוא הענין הנז' בפ' האזינו החילוק בין החכם הלומד לעצמו בדבור או שמכוין ללמד ולבונן את התלמידים שכאשר לומד לעצמו אז אין בא בדיבורו שום גילוי מדעת עצמו של החכם (שיוכלו התלמידים למיקם אדעתא דרבי' אף לאחר זמן כמ"ש בדרוש הנ"ל). והתלמידים השומעים מקבלים רק כח השגה והבנה שלהם מתולדתם. והנמשל מזה למעלה הוא ענין דבוקים באחוריים ודופן א' לשניהם. פי' שעולם הנ"ל דאצילות מקבל התהיותו לבחי' יש ודבר נפרד מקו"ח ר"ל מזו"נ. רק בענין ומדריגה אחת. אף דז"א מאיר בבחי' סובב ונוק' בבחי' ממלא. מ"מ לענין התהוות הישות אין שום חלוק בזה כי בחי' הישות הוא הרגשת מציאות עצמו כמו התלמידים ששומעים לפי תומם שאין הדבור של החכם פועל בהם כלום לענין כח הקבלה אלא קבלתם הוא רק כפי כחם מתולדתם. רק שע"י הדבור נגלה להם הדבר חכמה שיהי' להם מה לדעת ולהבין בכח של עצמם. וזהו פני' למטה כלומר שפנימית הדבר חכמה שישנו בדבור בבחי' זו (ר"ל שאין בה מדעתא דרבי' כנ"ל) הוא מתגלה לתלמידים. וככה למעלה אף בעולם האצילות ודאי שהתפעלות העולם והנהגתו הוא כרצון המאציל ב"ה שהוא פנים של המדת מלכות נוק' דז"א. רק שאין שם בחי' כלי במדת המל' להועיל למקבלים שיקבלו יתר על כח תולדותם והתהוותם. כי אף שבעולם האצילות הכל הוא בבחי' הביטול דמתהווה למהווה (כמ"ש בעי"מ) אין זה רק שהתהוותם היא כן. ולא שמקבלים איזה השנה מאור א"ם ב"ה ע"י בחי' המל' שהוא כדוגמת דיבור חכם יותר על כחם הטבעי לעצמם. ומובן למשכיל עפ"י האמור שבדרך זה הנה גם בבי"ע נמצא הנהגות העולמות כפי מה דאתגליפו מעולם האצילות כנ"ל. רק שבעולמות בי"ע אין שום גילוי כלל מבחי' המל' (דהיינו כמו שאפי' אין שומעין כלל דבורו של החכם. ואעפ"כ מבינים בכח של עצמם מה שאפשר להם להבין להם לפי מדריגתם וערכם) ולכן נק' המלך הקדוש. שמלכותו הוא רק לפי קדושת ורוממות בחי' מדריגות האצילות י"ס דזו"נ עצמם (ר"ל בלא השפלה וירידה לגלות בעולמות כמו במשל אם החכם אינו משפיל א"ע לבונן את התלמידים בדבורו) אף, שגם בבחי' זו הוא מלך כל העולמים. אך הגילוי הוא רק בבחי' וקדושת עצמו ית' אבל בעולמות אפי' בעולם האצילות אין שום גילוי רק מבחי' המל' (והוא נק' פנים שלה עתה כנ"ל) אבל לא מז"א עצמו כלום (דהיינו כמו שאין בדבור מדעתו דרבי' כנ"ל) וזהו ובי תנשא מלכותך בחי' התנשאות מעולמות שאין מקבלים ממנה רק לענין ההנהגה. אמנם ענין הנסירה הוא בחי' בנין המלכות (וכמשל חכמה שבדבור בינה שבדבור כנ"ל בדרוש האזינו) שהוא להיות בחי' המל' פרצוף בפ"ע פועל ברצון ושכל ומדות ענין ההתגלות מסובב לממלא כמו משל החכם שמשפיל א"ע לבונן בדבוריו את התלמידים וללמדם שיוכלו עכ"פ לבתר מ' שנין למיקם אדעתא דרבי' ממש. והיינו שגם עתה מכוון היטיב בסגנון דבורו שיהי' מכוון לעומק דעתי' ממש דוקא ולפי שזה נמצא