חנה אריאל בראשית קכב

ויש שעושה כו' וע"כ נאמר תייסרך רעתך. רעתך שהמשיך עליו ממשלת זדון דוקא תייסרו וע"ז נאמר נפת תטופנה שפתי זרה שבעוה"ז כל מה שעשה הוא דרך ישר בעיניו שמדומה בעיניו כאלו אינו עושה שום רע. והנה כפי שנת' למעלה הפירות הם ג"כ לעוה"ב. ואלו פירות אדם אוכל בעוה"ז הוא השכמת בהמ"ד שבזה ניכר תוקף גילוי אור שבישיבת בהמ"ד אין ניכר שום גילוי רק כמו כל המצות. אבל כשמשכים בבקר עושה המצוה ביתר שאת מכפי שצריך. וכה"ג כל המצות יעשה אותן ביתר שאת. אזי ניכר בהן תוקף ההתקשרות הנבראים לעבודתו ית'. אך הקרן הוא לעוה"ב דוקא. ובמצות גמ"ח בין לעניים בין לעשירים הקרן נגלה ג"כ בעוה"ז. כי מלבד שעושה טובה לזולתו ומחי' אותו ממש. הנה רצונו וחפצו בחסד זה ממש. ובתשוקה נפלאה להחיות זולתו מצד התקשרות אה' הטבעי' שבנפשו האלקות לה' ע"י האמונה כו' נמצא שיש גילוי מן הקרן בזה העולם. ונמצא הפירות של מצוה זו יונקים בזה העולם מגילוי הקרן גופא. וע"כ יש במצות גמ"ח יתרון מעלה על שאר המצות כמו עד"מ פירות שיונקים מן העפר שבקרקע טובים מפירות שיונקים מזה שגדלים בעציץ מלא עפר כי הם שיונקים משרש כח הצומח שבארץ בגילוי יותר. וזהו אלה תולדות יעקב י' עקב כי י' הוא בחי' חכמה כח מה בחי' ביטול שיש בכל נפש אלקית להוי' בטבעו שלא יכפור בו ית' חס ושלום. אך בפועל יכול לעבור עבירות. ע"כ צריך להמשיך בחי' יו"ד הנ"ל עד עקב חיצוני' הגוף וסוף המעשה בפועל ממש. וזהו תולדות יעקב בחי' ההולדה עד עקב הוא מדתו של יוסף שהוא הקרן

ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום וי"ל הלא יודעים היו האחים באביהם שצדיק גמור הי'. היה להם ללכת בדרכיו ואת אשר אהב יאהבו גם הם ותהי להפך וישנאו אותו. ולמה על מה שקדם בפסוק ויבא יוסף את דבתם רעה לא שנאו אותו אף שמסתמא לא נעלם מהם. וגם הלשון דברו לשלום. שהיל"ל דבר בו או דבר אתו. ולהלן מה בצע כי נהרוג את אחינו וכי בשביל בצע נכון הדבר להרוג את אחיהם. וגם הלשון וכסינו את דמו משונה הוא. ולפי סדר הלשון הי' אומר ושפכנו את דמו שכן נק' בלשון הפסוק ענין ההריגה. מלבד התימה רבתי על שבטי י"ה יהרגו את אחיהם או ימכרוהו לזרים

במאמר פתח אליהו. אנת דאפיקת עשר תיקונין וכו' לאנהגא בהון עלמין וכו' וכו' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא וכו'. הכל סמוך על מה שקדם לאנהגא בהון עלמין. ואח"כ אומר מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. י"ל הלא אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא וכולא קמי' כ"ח וכאילו לא היו כלל. א"כ מהו הענין לאנהגא עלמין שבשביל זה צמצם את אורו כביכול בצמצום הגדול דעשר תיקונין לאנהגא לון. וגם למה בספי' הראשונות אומר רק לאנהגא עלמין דהיינו מהעדה מלכין ומהקים מלכין וכמצביה עבד בחיל שמיא ומסדר את הכוכבים ומשנה עתים וכו'. שכ"ז הוא עושה מע"ב והכל בחכ' דמע"ב. ובספי' המל' שהיא אחרונה ונק' גם כן בשם ממכ"ע דוקא אמר תורה וכו' קרינן לה. והחכ' דתורה גבוה למעלה מעלה מחכ' דמע"ב. והענין יובן עפ"י משארז"ל שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה. שניות דן את כל העולם כולו איכה תהי' הנהגתו. והיינו שעפ"י התורה שעסק בה הוא מנהיג את עולמו ובמה שדן את העולם ומנהיגו הוא מכניס בעולם אור התורה שעסק בה. וזה הוא הענין שעלה ברצונו לעשות פלא שבקרב העולמות יכניס אור התורה שהיא חכמתו ורצונו העצמיים. אך כ"ז הוא רק במה שבידיעת עצמו יודע את כל העולם