חנה אריאל בראשית קכג

ובבחי' ומדרי' זו הוא מכניס אור התורה בעולם ע"י ההנהגה. והעולמות עצמן אין בהם שום הרגשה מזה כלום לפי מה שנבראו ליש ודבר בפ"ע. אמנם בחי' המל' עיקר המלוכה הוא על עמו ישראל ע"י קיום התורה ומצות אשר קדשנו במצותיו כביכ' במצות שהוא עושה דהיינו ההנהגה שהוא מנהיג את העולם עפ"י התורה בידיעת עצמו הנ"ל שעי"ז מגלים את אור התורה בעולם ממש. רק שעכשיו הוא רק בבחי' מתן בסתר כי כבודי (ממש) לאחר לא אתן כל זמן שהקליפה מצוי' בעולם. עד אשר יעביר את רוח הטומאה מן הארץ עי"ז גופא שמקיימין את התו' ומצות ע"י קבלת עול מ"ש ואז ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר את אשר עשו בקיום התומ"צ לעוה"ב. ולכן אומר מלכות פה שהיא מגלה מה שהקב"ה עושה ומקיים מצותיו במה שדן ומנהיג את העולם. כפה שמגלה מה שצפון במחשבתו ולבו. ולזאת תורה שבע"פ קרינן לה. מובן מהאמור שבחי' מדת המל' עושה שני דברים. הא' שמעלה את הניצוצות שנפלו בשבה"כ במקום הקליפות שעי"ז העולמות בטלים מישותם וגסותם ליכלל ביחודו ית' ע"י שנעשה בהן מצית ה' הב' הוא שנמשך במדרי' העולמות גילוי מצותיו ית' שהוא עושה בעצמו כנ"ל. וענין זה דמצות שהוא ית' עושה בהנהגת עולמות בבחי' ידיעת עצמו והמצית שנעשים ע"י מלכות פה תושבע"פ קרינן לה. יובן דרך דוגמא ממש ממה שקיים אאע"ה כהתו"כ וכן כל האבות עד דאיתא בזוה"ק שיעקב במקלות אשר פצל ברהטים מקל לח לוז יערמון קיים בזה מצות תפילין. והרי לא הי' בהמקלות שום קדושה (וגם לא הי' בהן שום דוגמא מתפילין העליונים כמו בתפילין שלנו שבהם בתים ופרשיות ורצועות וכו' כידוע) רק שבהשגת יעקב אבינו ע"ה עצמו הי' מקיים בזה מצות תפילין. וזהו כמו שהנהגת העולמות בידיעת עצמו ית' הוא מקיום מצותיו ותורתו בזה ובעולמות עצמן אין שים גילוי קדושה מזה. ואחר אשר ייחד מלכותו על עמו ישראל וקדשנו במצותיו ונתן לנו את תורתו לעשות המצות בדוגמא ממש כמו המצות שבידיעתו ית'. אז יש קדושתו ית' ממש בקיום התומ"צ אפי' בעולמות עצמן. וזהו יחוד קוב"ה ושכינתי' כשמתקיימים מצותיו ית' ע"י ישראל עמו בעולמות ממש דהיינו מל' פה כנ"ל. אבל קודם שנתנה התורה הי' ענין בחי' המל' רק בחי' ההעלאה לבדה ע"י שמגלה בחי' היחוד עליון הנק' יחודא עילאה (בתניא ח"ב) להשגת הנשמות בגופים. וזה הי' ענין השבטים שהיו בחי' מרכבה תתאה דשכינה בבחי' הביטול הנ"ל ע"י השגת יחו"ע. ויעקב עצמו הי' בחי' מרכבה עילאה לקוב"ה וקיים מצותיו בהשגת נשמה בגוף אבל הכל למעלה מעולמות (אף שמסתמא גם השבטים קיימו התומ"צ לא הי' רק במצות יעקב אביהם ועל דעתו עשו מה שעשו כמ"ש באברהם אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו') ר"ל שלא בא הגילוי ממצותיו לעולמות שלמטה. ויוסף ידוע שהיא בחי' צדיק עליון שממשיך בחי' היחו"ע למטה בעולמות בדרך השגתו שהוא ע"ד וענין יחו"ת (רק לא כענין תומ"צ עד שלא נתנה כנ"ל) וז"ש בכתבי' ע"פ ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו שהוא הי' מכיר את מדר' עבודתם שהוא בבחי' ביטול ליחו"ע כמ"ש בגמ' פתחו ואמרו שמע ישראל וגו' ה' אחד דהיינו יחו"ע כמ"ש בתניא. והם לא הכירו מדריגתו שלא היתה בבחי' הביטול מלמטה למעלה אלא בבחי' המשכה מלמעלה למטה להשיג גם בעולמות היחוד הנעלם שזהו דוגמת לאנהגא בהון עלמין הנ"ל שההנהגה נראית בחי' עולמות ממש ובידיעתו ית' ומצותיו ית' כנ"ל ויוסף הי' ממשיך גילוי ענין זה בהשגתו בעולמות אף כמו שהן לדעתן וצביונן בחי' ודבר נפרד. דהיינו שמידיעתו ית' המשיך לידיעת נשמה בגוף שמזה בא בעולמות ממש. ולכן ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. פי' גם מה שלא יכלו הם לברר ולהעלות בבחי' השגת הביטול שלהם באופן שמצד העבודה שלהם הי' זה נברר לרע גם אותו העלה הוא בעבודתו אל אביהם יעקב מרכבה עילאה ומסתמא מדרי'