חנה אריאל במדבר רלט

בריאתם בצמצום והסתר ועבודתן להעלים ולהסתיר על אור הוי' כו'. וזהו רצונו ית' אבל אינם עוברים רצונו כלל. וכמו שא' בלעם לא אוכל לעבור פי הוי' היינו כשעלה למקום נבואתו כו' א' לא אוכל כו'. הגם שמצ"ע הלך לקללם כו' היינו מצד הגוף כו' וא"כ אינו נמצא עוברי רצונו רק בחי' אדם בגופו כו'. וזהו יתוש קדמך כו' כמ"ש ידע שור קונהו כו' ישראל לא ידע כו'. והנה הטעם הוא מפני שבאדם יש בחי' נשמה הנק' נר הוי' היינו להאיר למטה בחי' הוי' איך מהוה ומחי' בכל [רגע[ את בה"ע כו' היפך בחי' עבודה של [הקליפות[ שהוא רק להעלים ולהסתיר על שם הוי' כו' להיות דוקא בבחי' פירוד מתגברת הסט"א לטמא את האדם כדי שלא תאיר הנשמה בגוף כו' כמ"ש לא יגורך רע כו' והם אויביך ה' ואויביך של הנשמה כו'. אך הנה אויביך יאבדו כו'. והנה זהו הי' כונתו ורצונו ית' שיהי' אויביך הוי' ותרד הנשמה ותעשה מלחמה עמהם ותאיר האור הוי' במקום החשך וההסתר דוקא. ובזה יסתלק יקרא דקוב"ה לעילא לעילא כו'. והנה כשהיו ישראל במצרים בבחי' גלות לא האירה הנשמה בגופם כלל מחמת שהיו עבדים לפרעה בגשמי' כמ"ש ויעבידו מצרים את בני ישראל כו'. והנה בגשמי' היו מוכרחים לעבודה לעשות כל מה שצוה פרעה כו'. והנה כמ"כ היו מוכרחים ברוחניות לעשות מה שצוה פרעה דקליפה היינו להעלים ולהסתיר על שם הוי' כו'. וע"כ אמרה מדה"ד הללו עע"ז כו'. אבל הנשמה לא הי' מאירה עליהם רק בבחי' מקיף כו' כמ"ש לאברהם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך כו'. ואו' והייתי היינו בחי' עצמו' ממש כו'. ומצד זה היו בנ"י מאמינים בהוי' תומ"י כשאמר להם משה אהי' שלחני אליכם כו' והיינו מצד הנשמה שהי' מאירה עכ"פ בבחי' מקיף כו'. והנה ידוע שהאור המאיר בבחי' מקיף הוא אור גדול ביותר כו' כמבואר במ"א. וזהו אנכי הוי' אלקיך מארמ"צ כו' היינו אנכי מי שאנכי כו' בבחי' מקיף עכ"פ כו' שבא"ל האור הגדול הזה היו משוקעים שם כו' ואלקים זולתי לא תדע כו'. היינו כמו שהיו במצרים עובדים להעלים ולהסתיר על שם הוי' כו'. וזהו בחי' אלקים המסתיר כו' לא תדע כו'. היינו שגם בידיעה והכרה בגוף יהי' משיג בחי' שם הוי' היינו שתאיר הנשמה בגוף כו' וד"ל. וזהו אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארמ"צ כו' וד"ל

והנה מ"ש אשר הוצאתיך מארמ"צ היינו רק שלא תוכל הקליפה עוד להכריח את האדם לבחי' עבודתה כנ"ל. רק נלחמו ביניהם מי יתגבר כו'. והנה לפי"ז ניחא מה שלא מצינו שחטאו ישראל במצרים אפי' אחד מהם כו'. ואחר היציאה נאמר וימרו על ים כו' וכמה עונות הגם שקבלו התו' כו' ובמצרים לא הי' להם כ"ז כו' אמנם לפי הנ"ל כי מה שהקליפה מחטיא את האדם הוא מצד המלחמה כדי שלא תאיר הנשמה בגוף כו' כנ"ל. אבל במצרים לא האירה כלל לגוף בבחי' או"פ וישראל לא עשו מהקליפה כו' וד"ל אבל עכשיו נלחמים ביניהם כו'. והקב"ה נותן עוז להנשמה להגביר על הקליפה אותה כו' כמ"ש יצרו ש"א מתגבר עליו בכ"י והקב"ה עוזרו כו' וזהו ואתה משמרה בקרבי כו' כלומר הגם שהיא בקרבי כו' ולא כמו במצרים שהי' רק בבחי' מקיף כו' עכ"ז צריך שהקב"ה עוזרו כו'. וגם בלא"ה צריך שמירת הקב"ה מצ"ע היינו מצד שהנשמה טהורה מכל חלקי כלים כנ"ל ע"כ רוצה לצאת מגוף האדם כו' אלא בע"כ אתה חי כו' כמ"ש כל הנשמה תהלל י"ה על כל נשימה כו' וזש"א המקובלים שבמצרים הי' בחי' הדעת בגלות היינו שלא השיגו כלל דעת הוי' מצד שהנשמה לא הי' יכולה להאיר בתוכם בבחי' או"פ כו' וד"ל. והנה אחר שיצאו ממצרים הנשמה בקרב איש והקב"ה שומרה כנ"ל. אך מצד טרדת עוה"ז שמשוקע בכל כחותיו בעניניו בפרנסה כו'. ובפרט אם ח"ו עבר עבירה כו' אזי גוברת הקליפה עד שבא לבחי' שכחת דעת הוי' עד שנדמה בנפשו שהוא משוקע ממש כמו בגלות מצרים ח"ו עד שהנשמה אצלו רק בבחי' מקיף כו'. ע"כ אמר התורה