חנה אריאל במדבר רמ

עצה לזכור יצ"מ בכל יום כמ"ש למען תזכור את יום צאתך מארמ"צ כל ימי חייך כו' והוא אומר צאתך לשון פועל יוצא היינו להתבונן בעצמו שהרי כבר יצא ממצרים. כמ"ש לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם כו' הרי בודאי הנשמה בקרבו רק שצריך למלחמה כו' והקב"ה עוזרו כו'. והנה בהתבוננות זו יכול לעורר נשמתו להתחזק במלחמתה כו' וד"ל. וכמו שמצינו בגדעון שאמר אי' נפלאותיך שעשית לאבותינו במצרים כו'. ואמר לו הקב"ה לך בכחך זה כו' היינו שמצד התבוננות זו תוכל להלחם ולהתגבר כו' כי מעט אור דוחה חשך הרבה כו'. אבל בלא התבוננות זאת א"א לעוררה כו'. וזהו עמי לא התבונן כו' (וכמו שאומרים ער הערט ניט פון זיין גיזונט) היינו מכחו שיוכל להתגבר כו'. והנה מצד התבוננות ממילא אויביך יאבדו ויתפרדו כו' מלהסתיר כשי"ת לקמן

והנה לתוס' ביאור נר הוי' נשמת אדם. היינו שהנשמה נק' נר לשם הוי' להאיר בחי' שם הוי' בגוף כו'. הנה כי בכל נשמה יש בחי' ניצוץ אלקי ומצד הנשמה מאיר הניצוץ בגופו כו'. כמו הנר שאוחז האור בו להאיר בתוך החשך כו'. והנה להבין איך שמצד הנשמה תוכל להאיר הניצוץ בגוף כו' דהנה ארז"ל שמשא אכולא עלמא נייחא כו' שבחי' זיו השמש מאיר בכל העולם בשוה. אך כשהאדם עושה מחיצות סתומות מכל צד מסתירין הם על אור השמש שלא תאיר באותו מקום בתוך המחיצות כו' הגם שבאמת היא מאירה אפי' באותו מקום כמ"ש אכ"ע נייחא כו' וד"ל. והנה כשעושים חלון בהמחיצה יאיר השמש לבית דרך החלון כו'. הנה יש כאן ג' מדרי' אור השמש, והחלון והאור שמאיר בבית כו'. והנה החלון הוא רק כלי להכיל האור מתוכה לבית כו' ולכאורה קשה איך שייך לקרותה בשם כלי כלל הרי אינו רק חלל כו' מעבר לעבר כו' אך באמת אם לא היו מחיצות המסתירות לא שייך לקרותה בשם כלי כלל. אבל עכשיו שיש מחיצות המעכבים ולא די שמעכבים אלא שמסתירים ג"כ והחלון הוא להיפך ולא די שאינו מעכב כו' אלא שדרך תוכו יכול להאיר אור השמש כו' ע"כ נק' בחי' כלי כו'. והנה כמ"כ יובן בהנמשל למעל' דהנה הג' עולמות בי"ע המה וכל מה שבתוכן מסתירים על שם הוי' כו'. הגם שבאמת לית אתר פנוי מיני' כו' עכ"ז המה מסתירים בהסתר והעלם עד שנדמה לחשך כו'. והנה המה נק' בחי' כלים להכיל בתוכם האור אלקי ולהסתיר כו' וכמשל הכלים שממלאים אותה המחיצות מסתירים ומעכבים כו' וד"ל. וכש"כ הגוף שהוא משכא דחוי' כו' שהוא מסתיר לגמרי כו'. אבל אמנם הנשמה היא עומדת תמיד בבחי' ביטול לשם הוי' כו'. והנה הכלי שלה אדרבה להאיר לשם הוי' כו' ונק' בחי' חלון כו' שהכלי שלה היינו בחי' העדר הרגשת עצמותה כו' ע"כ ממילא ע"י יאיר אור הוי' כו' הגם שבאמת אכולא עלמא נייחא כו' וד"ל. וזהו פי' נר הוי' נשמת אדם כו'. ונמצא מובן לפי"ז שבגלות מצרים שהי' הנשמה רק בבחי' ק כנ"ל כו' הרי הי' הניצוץ כ"כ בגלות כו' וד"ל. וזהו שא' ביצמ"צ פדית גוים ואלקיו כי נתפרדו כל פועלי און היינו המחיצות מצד הארת כו' מי שאנכי כו' ונעשה בחי' חלון שע"י מאיר הניצוץ כו' וד"ל

והנה עכשיו שיצאו מגלות מצרים כנ"ל ולא תוסיפון כו'. והנה הגם שאפשר שע"י העולמות וטרדת עוה"ז כנ"ל יוסתר בחי' כח הנשמה ולא יאיר הניצוץ בגופו כנ"ל כו' עכ"ז בהזכרו שכבר יצא ממצרים כנ"ל למען תזכור כו' יאיר הניצוץ תומ"י כנ"ל כו'. והנה נק' האור האלקי בבחי' ניצוץ. היינו כמו למשל הניצוץ אש שבגחלת שיוכל להפיח בו עד שיצא שלהבת גדולה מאד כו'. וכמ"כ ע"י התעוררות הנשמה והניצוץ שבה יוכל לבוא לידי בחי' אתכפיא לסט"א ואתהפכא כו' ויאיר אור גדול כו' ויסתלק יקרא דקוב"ה לעילא לעילא כו'. והנה יש ג' בחי' אתכפיי' ואתהפכא ולעקור השרש דסט"א מעיקרו וכו' והנה בחי' אתכפיי' יכול להיות גם בזמן הגלות כמו לנצח במלחמה