חנה אריאל במדבר רלד

והעלם. שבכל מדריג' ומדריג' מתצמצמת הארת הקו"ח אוא"ס ב"ה ביותר משלפניו ומתעלמת ביותר עד שלמטה מתעלם האור לגמרי בבחי' ק"נ ולמטה מטה עד שאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא. ודרך כלל כל עיקר הכח והאור למציאות ישות העולמות הוא רק בחי' הארה חיצוניות לגבי בחי' פנימית ועצמות המלוכה הנ"ל. וגם הארה החיצונית הנ"ל יורדת בצמצום אחר צמצום והעלם אחר העלם. ומצד רבוי הצמצומים וההעלמות נחשב בחי' רבוי העולמות. אבל בחי' המלוכה עצמי' שצופה בה כל אבי"ע בסקירה אחת פשוטה נק' יחיד חי העולמים שהוא רק מקור החיים לעולמים אבל הוא אינו בבחי' העלם. ולכן אין שייך בו ריבוי מדריגו' מחולקות. כי אין ריבוי התחלקות רק בהעלם אבל באור הגלוי אין לשער בו בחי' התחלקות. והגם שאמרו צופה ומביט עד סוף כל הדורות וכן למעלה מעלה ג"כ שיער כל מה שעתיד להיות. אין זה בחי' התחלקות כלל וכלל. וזהו בחי' אא"ס שריבוי מדריגו' אינם התחלקות כי כל יכול בנקודה אחת. וזהו מליא כל ארעא זיו יקרי' הוא בחי' הארה חיצוניות דמדת המלוכה הנמשכת מאצי' למדריג' היש דעולמות בי"ע בבחי' ממכ"ע והוא בחי' חיות העולמות עצמן. וזיו השכינה דג"ע מבואר בספרים שהוא זיוא דעתיקא שהוא בחי' תחתונה שבמאציל שהוא למע' מבחי' עולם כנ"ל שמתגלה לנשמות בג"ע ע"י יחוד מדת המל' דאצי' במאצילה ממש והיינו התגלות אור מלוכה הפנימי' דרך בחי' אצי' לבי"ע. וזהו ונקדש בכבודי. בחי' הקדושה הוא ענין פנימית ועצמות כנ"ל. ועדת ה' תקבל בחי' קדושה זו בבחי' כבוד ה' שהוא גילוי השכינה בהיכל ק"ק שבמשכן ומקדש. ולכן אמר לשון ונועדתי שמה לבנ"י שהוא היפוך האותיות ונודעתי. כי לשון דעת נופל בבחי' מדריגו' של השתלשלות דוקא שבבחי' העלם העולמות ולכן נק' בשם ידיעה כמו שהאדם היושב כאן ויודע מה שנעשה באספמיא שהגם שיודע אבל הדבר רחוק ממנו. והיינו שבחי' ישות העולמות אפי' ברום המעלות של מדריג' העולמות הוא רחוק מאד מאד מבחי' הפנימי' ועצמות עד שאין ערוך כלל וכלל וכו'. אבל ונועדתי הוא מלשון כי הנה המלכים נועדו. שר"ל נתקבצו למקום מיועד שאז הידיעה בקירוב ובמהות ועצמות ממש הנועד אתו בלא שום הסתר פנים. והיינו בחי' התגלות הפנימי' ועצמות כנ"ל. רק שהוא בכבודו ר"ל זיו השכינה ע"ד שנת'. ובמי מריבת קדש להקדישני היינו בחי' קדושת מהו"ע ולא קדושת הזיו והוא שכר מצוה מצוה עצמה. וע"ז נאמר אשר רבו בנ"י את ה' ויקדש בם. ר"ל שם ה' עצמו יתקדש בם. והוא מתנה טובה שנתן להם הפלפול וכמשי"ת אי"ה למטה

והנה ידוע שדור היוצא ממצרים הי' ס' רבוא נשמות העצמיות ושרשיות דישראל שעליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע וכל המון עם בנ"י מסתעפים מס"ר השרשיים הנ"ל בבחי' ענפים וחלקים וניצוצות ולכן פרנס ה' אותם במן ובאר וענני כבוד (כמשי"ת אי"ה) לעשות בהם הכנה וקנין בקרבם לתכלית המכוון של עוה"ב אחר התחי'. שאז אין שם או"ש ושום הנאה גופניות רק הגופים יחיו מגילוי אור ה' ממש והוא השכר מצוה כנ"ל שהוא התגלות הפנימית ועצמות שלמעלה ממדריג' העולמות ומעין זה הי' במדבר שהיו אוכלים המן שהוא טל אורות דעתיקא כמ"ש בזוהר שאותו האור ירד ואתקרים ר"ל נתגשם עד שהי' למזון גשמי לגוף. ואיך אפשר זה הלא גם לע"ל לא יהי' זה רק בשכר מצוה דוקא שע"י הנשמה דוקא שמשלה על הגוף באתכפיא ואתהפכא אבל הגוף בעצמו איך הוא מוכן לקבל מפנימיות ועצמות וכו'. אך הענין הוא שבאמת הי' זה ע"י שגילה בנשמתם בחי' הפו"ע ועי"ז היו יכולים בגופם ג"כ לחיות מן הפו"ע כמ"ש במן למען אנסנו הילך בתורתי אם לא. פי' שהמן הי' הכנה לקבל התורה שהוא הפו"ע כנ"ל. וכשם שבפנימיותם במדריג' השגת הנשמות חיו מגילוי טלא ומנא דעתיקא. כך בחיצוני' גופם חיו ג"כ מן המן דאיתקרים ונעשה בבחי' חיות גופני ממש. אבל מ"מ