חנה אריאל במדבר קצד

חסרון וקלקול החולי להעמידו על הרכבה ממוצעת כראוי לאדם. אמנם יש עוד בכל דבר ענין וכח סגוליי נעלם בגוף הנמצא מד"י ארמ"ע. והענין דשרש ד"י ארמ"ע הוא מד' אותי' שם הוי' ב"ה כידוע. ובשם הוי' ב"ה יש קוצו של יו"ד והקוץ רומז למטה (וכמ"ש באותיות דר"ע אומרים לבי"ת מי בראך. והוא מראה להם בהקוץ שמאחוריו אל הא' כו') ממה שהוא למעלה שרש הנעלם דד' אותיות והוא בחי' הכתר וא"א שהוא ארוך ומתפשט עד סוף האצי' דד' אותיות. וכמו שהוא למעלה בשם הוי' ב"ה כמ"כ הוא למטה בכל הרכבת ארמ"ע יש בהם גם כח הנעלם דשרש מקום התהוות הד"י וההרכבה. ואין החכם בחכמת הטבע מגיע בחכמתו רק למה שהוא מורכב מד"י. אבל ענין הסגולה לא יוכל להשיג כ"א מי שהשגתו מגיע גם לשרש הד"י ממקורם והוא יכול לגלות מה שכבר ישנו בתוך המורכב. וזהו שמה שמותר לעשות היינו במה שכבר ישנו במורכב כח הסגולה. אבל דרכי האמורי הוא להמשיך כח חדש מה שאינו עתה וק"ל. ועד"ז יש להתבונן שע"י מתן התו' שאמר אנכי הוי' אלקיך ופב"פ דבר עמהם נמשך מזה ענין אלקי שלמעלה מכחות הנבראים להיות נמצא בהם כמו שהסגולה נמצאת בנבראים ומורכבים תחתונים ממש משרש שלהם שהוא ג"כ כח נברא (אבל במ"ת נמצא במקבלי התו' כח אלקי כנ"ל) וכאשר מקבלי התו' עושים המצוה נמשך כח הסגולה לפעול בעולם גילוי אלקות. וכמו שאמרו בקמיע דדוקא מן המומחה תועיל. היינו שהמומחה הוא שמגיע בשכלו לענין שרש המורכבים הוא דוקא יוכל לגלות פעולת השרש ע"י המורכב. וכשאין שם מומחה המחבר את המורכב אל שרשו ע"י השגתו הנ"ל לא תועיל הסגולה אף שכבר ישנה בכח המורכבים כנ"ל. דמיון מקוש"י הנ"ל. מפני העלם השרש שנתעלם במורכב המורגש, כמ"כ יובן שגם שהמצוה נעשית למטה ע"י מקבלי התו' שכבר יש בהם כח הסגוליי. אבל עדיין נעלמת בחיי הנפש בגוף לגמרי עד שאין מקום לצאת מתוך העלמה להתגלות בעולם כ"א ע"י הארה נמשכת מן השרש של המצות למעלה שהן אברי' דמלכא וע"י דו"ר שהוא בחי' התפעלות האדם מאלקות פרחא המצוה לעילא לקבל אור משרשה אז תהי' פעולתה נגלית למטה לע"ל בפו"מ. והנה אף שעושה אדם מצוה אחת כמה פעמים אין אור המתגלה בעולם רק כח סגולי אחד שיש בבנ"י לגלות אלקות בעולם. רק שע"י ריבוי הפעמים שעושה בפו"מ מתבררי' ניצוצות דתהו בכל פעם ופעם ועי"ז מתוסף האור הסגוליי ביתר שאת ותוקף ועוז. אבל הכל אור מדרי' א' הוא

קיצור הדברים שע"י מ"ת נמצא בישראל כח המצות כמו שיש במורכבים כח הסגולה. ולגלותו לענין פעולה בעולם צריך שיתחבר כח המצות שבישראל בבחי' גילוי כעין צנור אל שרש המצות באברין דמלכא וזהו ע"י דו"ר כמו שפעולת הסגולה באה ע"י המומחה כנ"ל. אמנם גם בדו"ר אינו עולה אלא עד מדרי' עולמות דיצי' ובריאה. ובכדי שתעלה סגולת המצות בבחי' גילוי ע"ד צנור הנ"ל גם עד בחי' אלקות ממש דמדרי' אצי'. זהו ענין המשכן ושכינה בישראל שבזה הן הן הב' פרצופי' דלאה ורחל הנ"ל. ודור המדבר נת' שהיתה השכינה בהם מדרי' בחי' לאה פרצוף הארה שנהנו ונזונו מאור התו' במדרי' אלקות ממש. והיינו שהיו מקבלים אור התו' כמו שהיא נגלית למעלה במדרי' בחי' לאה דהיינו כענין סברי' דרב עצמו שהי' גם לר"א ור"א כנ"ל. וע"י מדרי' ובחי' זו דוקא היתה דביקות בנ"י אז בהקב"ה. אבל חוץ ממדרי' זאת לא הי' להם כדוגמת ביטול התלמיד לרב דמדרי' הב' הנ"ל במשל. ולכן לא הי' להם מעשה המצות בפו"מ ולא הי' כח מ"ת נגלה על ידיהם כ"א בבחי' ההתפעלות בכח השכינה שבמשכן ענין התפעלות אלקות הידוע במדרי' עליונה דוגמת המשל דסברי' דרב עצמו הנ"ל. אבל מעשה המצות בפו"מ הוא ענין שמוש הרב בחי' הב' שבמשל שהוא ביטול כל עצמותו של התלמיד בחי' רחל הנ"ל. אין מקומו אלא בא"י דוקא כנ"ל כידוע. ורצה הקב"ה שיכנסו דור המדבר