חנה אריאל במדבר קצה

עצמן לא"י והי' בזה עילוי גדול לישראל לא זו בלבד שהי' להם גילוי האור שכעין המשל דסברי' דרב כנ"ל. עוד זאת שהי' סיוע ותוקף גדול להם בבחי' אתעדל"ע כמו ענין פרצוף לאה הנ"ל שהוא במשל הראשון בא מאליו וממילא מהתפעלות לב האדם אל המח'. וכן לגמרי' דרב הוו צריכי ומאליהם לא היו יכולים לעשות כלום. אלא רק שכשרב אומר להם סוברים דבריו בשלימות גדול כנ"ל. נמצא כל פעולותיהם הי' רק ע"י אתעדל"ע ובכח בחי' פרצוף רחל היו מקבלים גם בחי' הביטול דתלמיד לרב בשמוש הנ"ל. והי' יחוד ב' הפרצופים דלאה ורחל בשלימות עליון דעקבי לאה נכנסים כו' הנ"ל. אך כשמאסו בארץ חמדה וכמ"ש בכתבי אדמו"ר בפי' ארץ אוכלת יושביה שזהו הלה"ר שלהם שאין יושבי א"י כ"א במדרי' ביטול כל עצמותו והם מאסו בזאת ולכן אומר נשבעתי באפי אם יבואון וגו'. אבל גם ע"י משה ואהרן כידוע דמשה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא אם היו הם נכנסים לארץ הי' להם לישראל בחי' הסיוע הגדול דאתעדל"ע שזהו בחי' ומדרי' משה שושבינא להביא את המלך אל המטרוניתא שהוא קשר וחיבור בנ"י אל ה' במדריגת אלקות כנ"ל. ובבוא המלך בכבודו יתפרדו כל פועלי און מאליהם וממילא ולא הי' שום מונע ומעכב מלקיים כל התו' כולה. וכן ענין אהרן שושבינא כו' ק"ל התועלת ממנו. ולזאת אמר הקב"ה ודברתם אל הסלע ונתן מימיו. כי ידוע דבארה של מרים הוא בחי' אתעדל"ת ומ"נ כמ"ש במ"א. וכשמתה מרים הי' בא גם בחי' הח"נ ע"י משה שושבינא דמל' שהוא אתעדל"ע בכח להעלות מ"נ. וזהו ודברתם כמ"ש במדרש אני אמרתי שנה עליו פרק א' או הלכה א' והוא נותן מימיו וק"ל. אבל לא עשו כן אלא ע"י הכאה הוציאו מים. וכמארז"ל מתנה טובה הנחיל משה לישראל בהכאה זו והוא הפלפול בד"ת, שהוא ענין הכאה ובטישת האורות זה בזה יוצא מהם אור חדש. והוא ענין הפלפול בקושיות ותירוצים ורמינהו כו'. והוא כענין אתעדל"ת לבד ע"ד הפלפול והכאת הקושיות ולכן ע"י שנעשה בחי' הכאה להוציא המים נשאר הענין שיהי' בחי' אתעדל"ת מעצמה ולא מאתעדל"ע לכן אמר לא תביאו וד"ל

ומעתה יובן שדור באי הארץ ירשו את הארץ מרחל אמם. וע"פ כל הנ"ל יובן שבחי' רחל הוא קנין הקנינים לעשות האדם בהם כרצונו. ובהשראת השכינה בישראל בבחי' רחל הנ"ל זכו לבחי' הביטול כתלמיד אל הרב בשימוש הנ"ל ובכח זה ירשו את הארץ לעשות בה רצה"ע ב"ה כרצונו בכח הסגולה שלהם. ונת"ל דכח הסגולה צריך צנור המחבר שרש הסגולה אל מקום העלמה. וזהו שחזרה הנחלה אל יוצאי מצרים שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה ונתן להם התו' פב"פ כמו ענין פרחא לעילא הנ"ל ע"י דו"ר וע"י השכינה כמבואר הכל. ובחזרה הזאת אין נ"מ אם הי' לאחד כמה בנים ולאחיו שגם הוא משרש אב א' עמו בן אחד הכל עולה למקום א' הוא חבור שני האחים באביהם והמשכיל יבין ששני אחים מיוצאי מצרים נגלה עליהם הקב"ה בבחי' ומדרי' ומדה א' וזהו המתים הם האחים יוצאי מצרים נוחלים את החיים שהם החיים דוקא הזוכים בירושת א"י. רק שהמתים יורשים אותם שע"י המתים עולה כח הסגולה אל שרשו כמו ע"י דו"ר ושכינה הנ"ל. ומזה חזרה אל אבי אביהם ירמוז לאברין דמלכא וד"ל, ומובן שאין מה שמאיר ובא במעשה המצות מאור אברין דמלכא למטה נק' בשם ירושה למטה ולזה לא אמרו שחוזרים בני האחים ויורשים בשוה מאבי אביהם כי אין זה ענין ירושה אלא אברים דמלכא שאת השמים ואת הארץ אני מלא מתגלים אל כח הסגולה דמ"ת למטה ע"י אתעדל"ת במעשה המצות בפו"מ והבן: